מה כמה לתמימה? סיפורה של תמימה (ספיר) לבקוב
באהבה ליום הולדתה ה- 90
תמימה לבקוב לבית ספיר, נולדה מעל לכנרת
במושבה מצפה הוותיקה, אותה היא עדין זוכרת
בשנת אלף תשע מאות שלוש עשרה נולדה הצעירה
ומאז אותו ל"ג בעומר היא חיה כמו אש, כמו בערה במדורה,
וכולם מעריצים ואומרים: "וואללה זאת אכבר בחורה",
הולכת בכח תמיד קדימה, אף פעם לא חוזרת חזרה.
כבר מגיל שמונה ידעה להחזיק חזק במושכות
אבא נפטר מהקדחת ובת השמונה משחקת אותה אחות
טיפלה באחים ו באחיות והשקיעה בהם את כל הכוחות
בגיל עשר אל הפנימייה בשפייה היא נשאית עם הרוחות
ומאז שהיא בת מצווה היא חוזרת ומתגייסת למשפחה
עד גיל שמונה עשרה הייתה גם המשענת וגם התמיכה.
בשלושים ושתיים מתחתנת, יולדת את אורי אחרי שנה
אבל נשארת עדיין תמימה, אף פעם לא משתנה.
היא מתגרשת אחרי ארבע שנים ועוברת לנהריים
מה נגיד ומה נדבר, בני העמק נשאו אליה עיניים.
כי בשלנית כמוה עשתה להם טוב בבני המעיים
היא האכילה את כל העובדים של רוטנברג מהחשמל
שקיבלו פצוי באוכל טוב בתום כל יום של עמל.
לקראת עלייה לשרונה ביבניאל התארגנה קבוצה
שזכרה לתמימה את האורז, את הצלי והקציצה
וצירפו אותה לקבוצת גורדון, בחיוך ובקריצה
כי בין עבודת האדמה לקיבה לא הייתה חציצה.
ובשכונה היבניאלית עיני הגברים יוצאות אחרי בנות
היה שם גבר עם עיניים רנטגן, יענו, את הבפנים היו מסמנות
העיניים של חיימקה היו רצות ממקום למקום בלי תחנות
נעצרו אצל החתיכה תמימה ספיר והתחילו להשתנות
וכשלבקובים נועצים עיניים, זה כאילו שמו גדר
והחיזורים שלו כמו הגווינט של הבורג התחילו לחבר
וכשבורג פוגש את המוטרה, יה חביבי, כדאי להזהר
ולא עבר זמן רב וכולם כבר ידעו שהיבניאלי הסתער
וכמו בתרגילים אצל ווינגייט, תפס עמדה והתחפר.
הוא הדף מחזרים מן העמק ומן ההר
כולם הסתובבו סביבה עם ראש, וואללה, מסוחרר
אבל חיימקה הוא לא סתם לוחם, הוא מקבוצות הלילה המואר
ותמימה בחרה בבחור והפכה אותו ריג’אל ממש מסודר.
ובחג הסוכות של אותה השנה
נכנסו השניים ביחד לחתונה
חתונה שכולם זוכרים משתייה כדת ושמחה כדין
לא הייתה שמחה כזו בארץ גם לא בימי סלאח א-דין
אחרי הייחוד עברו לבית הסבא מקלר בבית –גן
והכלה למדה מהר שהחתן הזה הוא בחור מסוכן,
כמה ימים אחרי שנולד יוסי בנם בכורם,
שניים יצאו לסוריה, וכל החברים מעורם
הם עשו בדמשק חראקות והרבה מאוד בלאגן
ותמימה בבית ידעה לשמור כמו עוגן מעוגן.
עבדו וחיימקה נשארו בסוריה שנה שלמה
תמימה מגדלת את יוסי לבד, בשקט ובלי מהומה
וכשהוא חוזר עם עבדו בסופה של המשימה
הוא חוזר לתמימה כמו לאמא אדמה.
אבל הוא לא נח ולא נשאר במקום לדקה
ומסתמנת בין בני הזוג תוכנית חלוקה:
הוא שר החוץ, היא שרת המשפחה והפנים
ככה נולד ירמי הקטן וכבר יש שני בנים
פלוגות וינגייט ראו לילה והרבה כוכבים
היא שומרת הבית, בזמן שחיימקה ועבדו מסתובבים
הוא המצחיק, מלא מתיחות, וחידודים
היא הרצינית, המעמיקה, מלכת התמיכות והעידודים
אבל אל תראו אותה, לא רכרוכית ולא חלשה
אם תרצו להתחרות אתה ביריות רובה בבקשה.
היא הביסה את כל הגברים בקליעה למטרה
ולא סתם בירי, אלא ירי ביד ישרה.
ולא תגידו בעוזי, או אקדח, או משהו קטן, או סימלי,
היא החזיקה ביד ישרה את מלוא הכובד של הרובה האנגלי.
היא ידעה לעזור, להתנדב להיות מעורבת:
כאן גרעין חדש ושם צעירים מקרבת.
היא עוזרת בהגשמת גרעיני השומר הצעיר של אותו דור
היום הם קיבוצים לתפארת כמו קיבוץ יקום וחצור
והנה במלחמת העצמאות את צביה היא יולדת
אבל גם אז היא ממשיכה וזמן לא מאבדת
היא קשורה להכשרת גרעין חדש העולה לארבל
עם הראש על הכתפיים לעולם לא תתבלבל.
ובשנות הצנע המוכרות, תחילת שנות החמישים
יורדים לבאר שבע, ותמימה קולטת עולים חדשים
מבשלת, מטפלת, אוספת בגדים לילדים
כולם הרגישו על ידה תמיד מעודדים
כי באותם הימים של צנע תמימה חילקה אורז וסוכר
שהיו באים בשקים מוברחים בחסות שייך עודה אבו עמאר
לך תדע מאין הגיעו, מהגורן הירדני או מהיקב השכן
ותמימה ממשיכה להיות אשת חיל (הבל היופי ושקר החן)
צריכים לחפש בגדים ואוכל בכל חור
השלג הגדול יורד וילדים קופאים מקור
בחמישים ושלוש עוברים לגור באשקלון
והים ממש קרוב, אפשר לראות מהחלון
והנשיא בן צבי ומשפחתו עושים באשקלון בית קיץ
ובינם לבין משפחת לבקוב לא היה כל חיץ
ובשנות השישים, כשהעולם ידע את הפרחים והחיפושיות,
הזוג לבקוב הופכים לזוג צעיר כמו יונים חופשיות
הילדים התחתנו ועזבו את הבית החם
וסוף סוף אפשר לחזור להיות זוג ולבדוק את כוחם.
כי חיימקה לא נח רק בק.צ.א.א אלא יוצא למשימות שושו בעולם
אבל לא אחת כמו תמימה תישאר וותרנית מן הסתם
כי "מה יש" היא שואלת " רק אתה רוצה לעשות חיים ולראות עולם?"
גם אני רוצה לראות את רומא, פריז לונדון, מה אני לא בן אדם?"
וחיימק’ה לא עמד בלחץ וצירף את זוגתו בשמחה
היא הסתגלה מהר ונצמדה לחיימקה כמו לספר הכריכה.
הם היו בחצי עולם וכמעט גם בחצי השני
רק על הכורדים הייתה מוכנה לוותר "זה ממש לא אני!
לא רוצה מוסטאפה ברזאני! אותו בלעדיי תבקר,
אם אתה רוצה מלווה לכורדיסטאן תחפש מישהו אחר"
וככה בין נסיעה, לביקור, למסעות מעודדים
נולדים לתמימה וחיימקה אחד עשר נכדים
וטפו טפו טפו בלי עין הרע ובלי קנאה מתמלאת משאלה
ואחריהם באים כבר גם עשרה נינים, משאללה.
והימים הקשים גם הגיעו, ימי הפרידה מחיימקה האהוב
היא שמרה, טיפלה, תמכה ודאגה שלא יהיה עזוב
והכאב היה גדול והסבל נורא
הגעגועים הורסים, אך אין דרך חזרה
כי לא אחת כמו תמימה ממצפה, מושבה וותיקה
תכנע לכאב בשקט, או תעבור את החיים בשתיקה
היא תופסת יוזמות, עובדת על עצמה מתפתחת ומתיפה
היא אוספת את החייה בידיה, כי חבל על כל טיפה
ממשיכה להתנדב ביעל , וכל עניין שהעין צדה
איך חיימקה היה אומר: "בשביל תמימה זאת האינתיפאדה".
וזה נכון, האינתיפאדה של תמימה היא להמשיך ולהשפיע.
אם צריכים אותה בכל עניין, היא תמהר להגיע
היא תנסה לעזור, תנסה לתמוך, תנסה להרגיע
כי לך תמימה, זה באמת מגיע
שתמשיכי לחיות, להנות, מהילדים מהנכדים
מהנינים והנינות מהשכנות והשכנים.
אפרופו השכנים יש אחד מיוחד ששם כבר עיניים
ומעריץ מרחוק, אבל כל זה בינתיים.
כי הוא כבר ממליץ לצלם אותך לג’ורנלים האופנתיים
ולפרסם אותך בכל הערוצים היוקרתיים
כי כך צריכה להראות אשה בת תשעים,
יפה, אמיצה, חכמה ומלאה ביצועים.
אז אנחנו כאן, משפחה וחברים
קוראים לך הידד, כי אין לך מתחרים
כי את המקדימה והאחרים מאחרים
את דוגמא לכולנו, שיעור של חיים
איך שומרים על תמימותה של תמימה למרות הקשיים
איך שומרים הרוח, השכל, הגוף והנשמה
איך הופכים לסמל של מלח הארץ והאדמה
אם חיימקה אתנו רואה ושומע
גם הוא את הגרון היה עכשיו קורע
וצועק: "תמימה, את הגדולה מכולן,
בחיית דיני, ובחיית הגליל והגולן,
רבות בנות עשו חיל וכוונו אל המטרה
אך את עלית על כולנה, כי, תמימה את עדיין אכבר בחורה" |
