אין יותר שקט כזה אצלנו
|
בוקר בא על עמק הלואר
השמש עיפעפה עצמה
מעל העננים.
השקט כמו חמאה מרוחה
על פורל , מוגש על שולחן מהודר
בצלחת פורצלן עתיקה .
(אין יותר שקט כזה אצלנו)
הנהר עוד לא קיבל את מנת מימיו
אין בו זרימה שוצפת
אין בו גם את הרצון להגיע
אין בו את הרצון להתגבר
אין בו את הרצון להוכיח
נהר הלואר מביט בעולם
כאילו היה אגם
ושקט בא לו בין גדותיו הגבוהות
הנישאות כדי להגן מכעסו ששכח.
(אין יותר שקט כזה אצלנו).
הלחמניות הונחו במפיות הבד
אף פירור לא נפל ממפת השולחן.
האיש המביט בך רואה טירות בעיניו
האישה המביטה בך רואה רקמות
ותחרה מבתי אצילים בעמק הלואר
איש אינו ממהר, איש אינו דוחף בתור,
אין כאן תור לכלום
איש לא מצפה למחר דוהר על גב סוס שועט,
הזמן הוא עכשיו בעמק הלואר
ועכשיו הוא האתמול המונח בעשב העבה
המחכה לגשם בלא מחאה,
בשקט המרוח כמו חמאה על גב הקרואסון
בארוחת הבקר ארוכת הזמן.
(אין יותר שקט כזה אצלנו).
צרפת מן החוץ
באותה שעה , בשדותנו, ממהר העשב לתפוס את מקומו
ממהרות הגברות להביא פעוטיהן אל הפעוטונים
ממהרים הגברים לקשור קשר לקראת היום
ממהרים הנערים להגיע
ממהרים הצעירים להתבגר,
ממהרים הפרחים לפרוח,
ממהר הפרי להבשיל,
ממהר היום להיות מחר,
ממהר האתמול להצל על חיינו,
ממהר הכעס לגבור על גדות השלום,
ממהרים לתור,
מתארך התור,
נדחפים בתור,
מתהדק התור,
מכעיס,
מרגיז,
משציף,
מתסיס,
באין גדות פורץ הזעם
ומציף את עמק הווייתנו הצפוף.
עמק הלואר מתרחק והשקט שהבאת אתו נעלם.
(אין יותר שקט כזה אצלנו).
מתוך מחזור שירי צרפת, "בראיה לאחור", "אביב" הוצאה לאור. |
|
