מעט מן המעט - ציטוטים מאילנות גבוהים

עני בסיפור

כאשר היה מובא דבר קשה לפני הבעש"ט ולא ידע את פתרונו, היה יוצא ליער, צועד בדרך ידועה לו, מגיע אל מקום ידוע, מדליק שם אש, מתפלל בכוונה רבה והיה מביא עזרה.
תלמידו, רבי יעקב יוסף, שכח את הדרך ביער, אבל ידע את התפילה ואת הכוונה וכך היה גם עוזר.
החוזה מלובלין שכח את התפילה אך ידע את הכוונה וכך גם זה עוזר.
ואילו אני, את הדרך ליער אינני זוכר, את האש אינני יודע להצית, את התפילה ואת הכוונה שכחתי, וכל מה שאני זוכר הוא סיפור המעשה הזה – גם זה עוזר.

רבי ישראל מרוז'ין סיפר לתלמידיו.

בכל נפשך

חסידים מספרים סיפור משמו של אחד הצדיקים שסבו היה תלמידו של הבעש"ט והיה מבאי ביתו. חיגר היה הסבא ומתקשה בהליכה. יום אחד סיפר הסבא למקורביו על נפלאות ריקודיו של הבעש"ט ולא היו מילים בפיו לתאר לשומעיו את איכותם המיוחדת. הוא חש צורך להראות להם באופן מוחשי והתחיל לרקוד ולקפץ כמו שהיה הבעש"ט מרקד בשעת תפילתו. תוך כדי ריקוד נלהב זה נתארכה רגלו ונרפאה. ואמר על כך הצדיק: כך צריך לספר סיפור, בכל נפשך ובכל מאודך".

אין לך דבר המשיב את הנפש
מטהר את הלב
מעמיק את המחשבה
ומקרבו לאביו שבשמיים
מסיפור המעשה.
צא וראה: הקדים הקדוש ברוך הוא
מעשה בראשית לכל המצוות שבתורה.

רבי נחמן מברסלב

הפיוטים והפזמונים
הם מעשי ידיהם של בעלי לשון ומליצה.
אבל אחר כך, הורטבו יפה יפה
בדמעותיהם של ישראל
ונעשו סליחות.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב

כוחו של סיפור

תלמידים אחדים נסעו אל המגיד. "אל נא נרבה בשהיות", אמרו זה לזה, "הבה נלך ונראה פני הרבי".
ירדו מן העגלה וציוו את בעל העגלה להמתין לפני הבית. המגיד קיבל אותם וסיפר להם מעשייה הכוללת עשרים וארבע מילים. האזינו לסיפור, נטלו ברכה ואמרו אל בעל העגלה: "סע בנחת, אנו נבוא אחריך". היו מהלכים אחרי העגלה וסחים ביניהם על הסיפור; הם הלכו כל שארית היום וכל הלילה אחרי העגלה. כשהאיר הבוקר עצר בעל העגלה בסוסים, הפך את ראשו ונזף בהם: "לא די לכם ששכחתם אתמול להתפלל מנחה ומעריב, אלא שרצונכם לאחר גם את תפילת שחרית?"
שלוש פעמים היה עליו לקרוא באוזניהן את קריאתו עד שקלטו את דבריו.

מרטין בובר

איך נעשיתי חסיד?

נעשיתי חסיד מפני שהאזנתי לסיפורי מעשיות.
בימי ילדותי היה איש זקן שהפליא לספר מעשיות על צדיקים.
זקן זה סיפר רק מה שידע, אני שמעתי מה שהייתי צריך.

הרבי מקוצק

אורו של משיח

על ידי סיפורי מעשיות של צדיקים
מושכים לעולם אורו של משיח,
מאירים הרבה את החשיכות
ומרחיקים הרבה מן הצרות.

רבי נחמן מברסלב

פתיחת הצינורות

בסיפורי מעשיות שהעולם מספרים
יש נסתרות הרבה
ודברים גבוהים ונפלאים מאוד
אלא שנתבלבלו הסיפורים
וכשרואה הצדיק והחכם הגדול
שהצינורות נתקלקלו
ואי אפשר לתקנם על ידי תפילה,
הוא מתקנם ומייחדם
על ידי סיפור המעשה.
וכשהוא רואה שאי אפשר
להחזיר את הבריות למוטב
על ידי תורות ושיחות
הוא מתחיל להשפיע
על ידי סיפור המעשיות.

רבי נחמן מברסלב

אור גדול

יום אחד עבר החוזה מלובלין בלילה ליד בית המדרש וראה אור גדול בוקע מחלונות בית המדרש. חשב החוזה כי יושבים שם תלמידי חכמים ולומדים תורה. נכנס לבית המדרש ומצא שם שני חסידים יושבים ומספרים סיפורים על מעשי צדיקים.

סיפורי מעשיות ומעשי מרכבה

כשחסידים יושבים יחד ומספרים מעשי צדיקים, נחשב זאת לפני השם יתברך כאילו הם יושבים ולומדים מעשי מרכבה. (נחשב הדבר לפני הקדוש ברוך הוא כאילו הם לומדים תורה).

הבעש"ט

בסיפורי צדיקים צריך להאמין
כאילו רואה בעיניו ממש.

ר' נחמן מברסלב

רחם עלי ועל כל ישראל למען שמך.
עזרנו וזכנו להתדמות אליך, תתברך
עד שנזכה באמת להבחין ולהבדיל
בין סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים
ובין סיפורי מעשיות של רשעים,
גם לידע ולהבחין ממי לספר ואיך לספר
באופן שאזכה לספר על צדיקים אמיתיים וגדולים במעלה
אשר בכוח הסיפור ודיבורם לטהר את מחשבתי.

על ידי סיפור מעשה של חסידים
מתעורר ומתלהב הלב בהתעוררות גדולה
לה' יתברך בחשק נמרץ מאוד.
וכמה צדיקים גדולים ונוראים מאוד סיפרו
שעיקר התעוררותם לה' יתברך
היה על ידי מעשיות צדיקים,
שאלה הבעירו ליבם לה' יתברך עד שיגעו בעבודתו
וזכו למה שזכו. אשרי להם.

ר' נחמן מברסלב

סיפור שלם

חסיד אחד התארח בחצרו של רבי שמריהו נוח פרק זמן ממושך. נוהג היה לדבר בלי סוף, להתערב בדבריהם של אחרים ואף כאשר הרבי היה מבקש לומר דבר מה, היה מפסיק אותו באמצע דבריו ומעיר את הערותיו. יום אחד כאשר האיש סיפר לחסידים:
"פעם שמעתי סיפור נפלא…"
התפרץ הרבי לתוך דבריו בקריאה רמה: "אתה שקרן!"
התבלבל האיש ומלמל: "רבי, מדוע אינך מאמין לי? איך אתה יכול להכחיש ששמעתי סיפור עוד לפני שהיתה לי הזדמנות לספר אותו?"
חייך רבי נוח ואמר לו: "הדבר פשוט בתכלית – מאז שבאת אלינו לא נתת לאיש לומר מילה, התפרצת לדברי כל אחד ולא נתת לו להשלים את דבריו. איך אוכל להאמין לך כי נתת למישהו לספר סיפור שלם?"

הסיפור והתורה שבכתב

כשהיינו שומעים תורה מרבנו המגיד ממזריץ' היתה לנו בגדר תורה שבעל פה וכשהיינו שומעים סיפור מהרבי היה לנו בבחינת תורה שבכתב.

רבי שמעון זלמן מלאדי

המעיין היטב בספר יוכל למצוא בו
אפילו מה שהמחבר לא כיוון כלל.
מן הכתב יכיר הצדיק
את נפש הכותב.
בכל ספר חקוקה
דמות דיוקנו של המחבר
מי שיש בידו לחבר ספר
ואינו מחברו
כאילו משכל בנים
העולם אומר שסיפורי המעשיות הם תרופה לשינה
ואני אומר:
שבעזרתם מעוררים בהם אנשים מתרדמתם.

ר' נחמן מברסלב

חיבור לשם מה?

שאלו לו חסידים לרבי מקוצק מפני מה אינו מחבר ספר?
שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
נניח שכבר חיברתי ספר – מי יקנה אותו? אנשי שלומנו יקנו אותו.
ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר והרי טרודים הם כל ימות השנה בעסקי פרנסה? הווי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיוון שהוא שבע וודאי שתחטפנו שינה והספר ייפול לארץ. ועתה אמרו נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר?"

מרטין בובר

הסיפור מביא טובה לעולם

הצדיקים הראשונים זיכו את העולם על ידי תורה ותפילה משום שהעולם היה אז בבחינת גדלות. בזמננו, שהעולם הוא בבחינת קטנות, צריך הרוצה לעשות טובה לעולם – לספר בשבחי צדיקים.

ר' ישראל מריז'ין

הבהמה מפטמת את כרסה
על האדם לפטם את ראשו.

ר' אייזל חריף

משפחתי – משפחת מתנגדים היתה.
בעיר מולדתי, היה זקן אחד,
שהיה יושב בבית המדרש
ומספר סיפורי צדיקים וחסידים.
ואותו זקן סיפר מה שידע,
ואני שמעתי את שצריך הייתי לשמוע.
ונעשיתי חסיד.

מנחם מנדל מקוצק

על ידי סיפור המעשה
האדם מטהר את מחשבתו
ומשיג מוחין דגדלות.

ר' נחמן מברסלב

סוד כתיבת מעשיות

מאהבת לשוננו ומחיבת הקודש אני משחיר פני על דברי תורה ומרעיב עצמי על דברי חכמים ומשמרם בבטני עד שיכוונו על שפתי. אילו היה בית המקדש קיים הייתי עומד על הדוכן עם אחי המשוררים ואומר בכל יום השיר שהלוויים היו אומרים בבית המקדש. עכשיו שבית המקדש עדיין בחורבנו ואין לנו כוהנים בעבודתם ולא לוויים בשירם ובזמרם, אני עוסק בתורה ובנביאים, במשנה, בהלכות ובאגדות, תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. כשאני מסתכל בדבריהם ורואה שמכל מחמדינו שהיו לנו בימי קדם לא נשתייר לנו אלא זכרון דברים בלבד אני מתמלא צער ואותו צער מרעיד את לבי. ומאותה רעדה אני כותב סיפורי מעשיות כאדם שגלה מפלטרין של אביו ועושה לו סוכה קטנה ויושב שם ומספר תפארת אבותיו.

ש"י עגנון אלו ואלו

אבי ז"ל אמר לי: :כלל תדע, אני איני מספר שום מעשה מהבעש"ט רק מה ששמעתי מאבי ז"ל, מה שעיניו ראו ואוזניו שמעו מפי האור-עולם, יען עי נפל השתבשות בסיפורי העולם (הציבור הרחב), לזאת נזהר אני שלא לספר שום דבר רק כנ"ל. יידע הקורא אשר כל הסיפורים האמיתיים הנאמרים בספר זה סתמם כפירושם מה שסיפר לי אבי ז"ל את אשר שמע מאביו ז"ל, מה שעיניו ראו ואוזניו שמעו ודי בזה."

יעקב מרגליות – הקדמה ל"גדולים מעדי צדיקים"