כילדים שנאנו את אמהותינו כיוון שדיברו שפה זרה. רק כשהתבגרתי הבנתי: אפשר לעשות שלום עם עצמנו רק אם נדע את שפת הורינו. וכך גם עם שכנינו. כשהיינו ילדים פתח תקוואים, היינו, שולם ואני חברים מאוד טובים. החברות בינינו התבססה בעיקר על שנאת אמהותינו. לא שנאנו אותן אישית, אלא את מנהגן ה"לא ישראלי", המנהג לדבר בשפתן.