סיפורי "ילדות מאוחרת" נקשרים זה לזה כחוליות בשרשרת המהווה את הביוגרפיה האישית של גיבורם – יוסף. החוליות הללו הן בעצם גם צמתים מרכזיים בהתהוותה של הלאומיות הישראלית של המהגרים לישראל. השפה האותנטית לבני העדות השונות תורמת את הצבעוניות המיוחדת של התפאורה ושל אור הזרקורים המאירים למשל את הדרמה המתחוללת סביב יוסף הילד, המועלה לארץ בגניבה על-ידי סבתו האוהבת, במסגרת העלייה הבלתי לגלית מעירק. מהר מאוד מתברר כי דרמה זו, המתוארת בלשונו חוויית ההומור של יוסי אלפי, אינה אלא פרולוג לדרמות אחרות, לא פחות משעשעות איתן חייב יוסף גבות להתמודד, על מנת שיוכל להצמיח מחדש את שורשי ינקותו המנותקים. למען התבגרותו המוצלחת, גם אם היא באיחור.

עם מה צריך יוסף להתמודד? עם צו גיוס לצה"ל בהיותו בן…עשר. עם מות שבתו האהובה, אומי רימה, עם חידת התאריך המדויק של לידתו ולהבדיל עם הגלויים הראשונים של אונותו בבית השימוש הציבורי שבשכונת מגוריו הפתח תקוואית. את החולייה האחרונה בשרשרת מהווה הסיפור על מות האם – מוות ממשי וסמלי במיוחד לגבי יוסף, אשר בעצם מייצג בספר זה את כל מי שנאבק בגבורה כמוהו על הגדרת זהותו, יהיו שורשיה אשר יהיו.

"ילדות מאוחרת" היט ספר הפרוזה הראשון של יוסי אלפי, לאחר פרסום חמישה ספרי שירה וחמישה ספרי ילדים. אלפי הוא גם איש תיאטרון – במאי, מחזאי ומספר סיפורים.
העטיפה – מוטי מזרחי "נפילת המוזות " גרפיקאי גרגורי זונדלוביץ