א. לא רק אתה מספר סיפורים.
ב. הסיפור שלך הוא רק זרז לסיפורו של זה המקשיב לך
והמעוניין "לארגן" לעצמו את הסיפור האישי שלו, באמצעותך.
ג. הסיפור שלך חייב להוות בבואה לזה שמקשיב לך, הקהל שלך.
ד. למד את סיפורו של הקהל שלך לפני שתספר לו סיפור.
ה. הסיפור שלך חייב להיות הרבה יותר טוב מהסיפור של זה
ששומע אותך. הסיפור שלך צריך להסיע אותו, להניע,
להביא אותו למחוזות שונים.
ו. לספר סיפור הוא צורך. מספר סיפורים אמיתי רוצה לספר,
תאב לספר, משתוקק לספר, חייב לספר. אף אחד לא יבקש ממך
לספר סיפור, זה חייב לנבוע ממך.
ז. אם כבר יש לך סיפורים לספר, שאל את עצמך:
"למה אני מספר את הסיפור הזה דווקא עכשיו ודווקא לקהל הזה".
אם אין לך סיבה – הסיפור פשוט לא מתאים.
ח. שאל את עצמך מה "יוצא" לשומע/לקהל שלך מהסיפור.
אם לא השארת לו כלום בזבזת את זמנו,
אשר על כן, לא יתנו לך לספר שנית. זה במקרה הטוב.
במקרה הרע פשוט יפסיקו את סיפורך באמצע. חבל.
ט. בחר לך "אני מספר" ודבוק בו.
ה"אני המספר" שלך לא חייב להיות אתה עצמך ממש,
אבל האני המספר חייב להיות קרוב אליך.
הסיפור שלך יוצא, בסופו של דבר, רק מהמגרש האישי שלך.
י. אם עברת בשלום את 9 הנקודות האחרונות ויש לך תשובה לכל
אחת מהן, שאל את עצמך מה "יצא" לך מזה שסיפרת סיפור.
אם לא יצא לך כלום – לא יבוא לך לספר יותר, ושוב… חבל.
(ראה לעיל עשר נקודות ראשונות) "הכר את הקהל שלך" – את מי אתה מייצג כשאתה עומד מולו. מה מייצג הקהל שלך.
אף פעם אל תשכח – הסיפור הוא דיאלוג חברתי.
עריכתו והכנתו של הסיפור שלך חייבת להיעשות מראש. אל תשכח כי מספר הסיפורים הוא איש תיאטרון העוסק בדרמה וככזה עליך לערוך את הסיפור כמו במפגש דרמתי. הסיפור שלך כהצגה דרמתית צריך לכלול עשרה עניינים עקרוניים:
נושא, אמירה, סיטואציה, עלילה, דמויות, זמן, מקום, סגנון (טרגי, קומי, סטירי, גרוטסקי, רומנטי וכד'), דיאלוג, שפה (ראה מאמר "עקרונות יסוד לסיפורו של מספר הסיפורים" י. אלפי).
אבל רק לסיפור אחד. לשני אתה צריך להכין יותר, לשלישי אתה צריך להתכונן יותר, לרביעי אתה צריך להיות מוכן יותר ומשם אתה צריך להיות מיומן יותר. זאת הדרך… קח בחשבון כי החיים הם סיפור, אתה הוא סיפור, אחרים הם סיפורים, הכל סיפורים.
עכשיו תחליט אם אתה רוצה רק לספר סיפור או להיות מספר סיפורים אמן, סטוריטלר.