יוסי אלפי - פסטיבל מספרי סיפורים - תיאטרון העם

  חדשות
 מכתב משתתפות קורס מספרי סיפורי מחזור כ"ג

שידורי הפסטיבל ברדיו - רשת ב' - לחצו כאן

חמש הנשים הטובות בחיי - מופע יחיד של יוסי אלפי לכבוד יום האשה - מצחיק, מרגש, משכיל ומרענן לפרטים לחצו כאן

דרך ייחודית למופע עם יוסי אלפי במסגרת שבוע הספר, לפרטים לחצו

כדאי להתעדכן בלוח המופעים של תיאטרון העם. לכניסה ללוח המופעים לחצו כאן.

יוסי אלפי בראיון לתוכנית "ישר ללב", צפייה מהנה

"מדינת ישראל כמשל להתחלות וסופים "- טור אורח מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון ינואר 2014

הדמיון הוא אבי אבות החדשנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון מאי 2014

יוסי אלפי מקבל פרס רמת גן לספרות על מפעל חיים - מקומון רמת גן 3.4.2014

תמונות מקורס מספרי סיפורים פברואר 2016, ליד מכללת הגליל המערבי

שיחות אישיות עם יעקב אגמון, אורח: יוסי אלפי, גלי צהל 30.08.14

יוסי אלפי - יקיר העיר רמת גן לחצו כאן

יוסי אלפי וארקדי דוכין מתוך אירוע של פסטיבל מספרי סיפורים 2014. צפו

לגלריית פסטיבל מספרי סיפורים 2015 לחצו כאן

סיפור שאינו נגמר - ידיעות אחרונות לקריאה לחצו כאן

גלריית תמונות פסטיבל מספרי סיפורים 2016 לחצו כאן

העונה החדשה של פסטיבל מספרי סיפורים, שידורים בערוץ 10, כל יום שישי בשעה 14:45 לחצו כאן

סיום קורס "המורה המספר" - כוחו של הסיפור בהוראה קורס מספרי סיפורים ייחודי למורים ע"י יוסי אלפי

לקראת הפקת הספר אלבום המעברה - נשמח לכל מידע שיש לכם לספר לנו על המעברה שלכם. לפרטים נוספים לחצו כאן

קבלת תואר אזרח כבוד של העיר גבעתיים 28.5.17

שידורי רדיו - רשת ב' - כל שבת בבוקר 06:00 - 08:00 לפרטים לחצו כאן

"בשביל הסיפורים" - מהדורה כפולה של סיפורים מפי יוסי אלפי, מספר הסיפורים הלאומי. עכשיו בחנות שלנו

לימי עיון, כנסים, אירועים סמינרים בהנחיית יוסי אלפי - הכנסו!!

חדש!!! חנות המוצרים שלנו נפתחה... ספרים, דיסקים ו-DVD...

חדש!! סרטוני פסטיבל מספרי סיפורים ב youtube לצפייה לחץ כאן

הדת שלי היא תרבות והאמונה שלי היא האמנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון יוני 2014

דרך ייחודית לחגוג ערב סיפורים בהנחייתו של יוסי אלפי

יוסי אלפי הופיע במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים הבינלאומי באמסטרדם לפרטים לחצו כאן

הרצאה לעסקים: סיפרת-שיווקת - 10 צעדים לשיווק העסק שלך באמצעות סיפור

סיפורם של המוסיקאים של מחר בהנחיית יוסי אלפי

"אני מחפש את הדרך אליך." ביטויים של ביקורתיות ומחאה בקליטת העלייה במדינת ישראל בשירתו של יוסי אלפי

  החלום הסיני שלי - מתוך "ילדות מאוחרת" - סיפורים, הוצאת ביתן
החזרה על שאלות שאדם שואל את עצמו חייבת לבוא לאיזה שהוא סוף. אדם יכול לשאול את עצמו שאלות , אך מגבול מסוים הופכות השאלות למענה אובססיבי לדעותיו השליליות על חייו ומהותם.
למרות הכל אני חוזר ושואל את עצמי: האם אני, כישראלי, אדם מזרחי, החולם חלומות מערביים, או שמא אני ישראלי, מערבי, החולם חלומות מזרחיים. מאז שהחלה שאלה זו לנקר במוחי מצאתי עצמי חי אתה לאור היום ובמחשכים, ישן אתה בלילות הארוכים של חורף ודפדף בין קפלי מוחי בלילות של קיץ ישראלי שאין בו מנוח.

באחד הלילות, אני ישן את שנתי הישראלית חסרת המנוחה ומוצא עצמי חולם.
חלמתי שאני חולם חלום. זה לא פרדוקס, זה אפשרי, עובדה היא שחלמתי שאני חולם ועם עובדות אני משתדל לא להתווכח.
בחלומי אני מוצא עצמי אומר לעצמי: "אם אדם חולם זה סימן שהוא ישן, אבל אם הוא חולם שהוא חולם, הרי שהוא חולם חלום סיני עתיק. ואמנם חלמתי שאני חולם חלום הלוקח אותי אל המזרח הרחוק. סין העתיקה שולטת בחלומי ואני נכנע לו. בחלומי ראיתי עצמי חולם סיפור. לא חלמתי סיפור. חלמתי שאני חולם סיפור. מהיותי חולם שאני חולם סיפור הביא אותי לחשוב, תוך כדי חלום, שהנה אני חולם סיפור סיני.

הסיפור הסיני שחלמתי את עצמי חולם היה על כפר מרוחק על יד יער עבוט. בכפר חיו שני חברים שגדלו יחד, זה לצד זה, וגידלו את משפחותיהם זו לצד זו. האחד היה איכר והשני צייד. בצורת קשה הכתה את הארץ. השמים הפכו לנייר אורז סיני אטום. האיכר לא מצא לעצמו ולמשפחתו לחם. בכאב חיפושיו אחר מזון לנפשו יצא אל היער, לא נמצאה לו תשובה מלבד היער וענפיו, שעמדו דום בפני האוויר היבש.

לפתע, כמו מתוך תמונה רחוקה, ראה האיכר בינות לענפים קרניים של איל. כשהרים ראשו והתקרב ראה שהקרניים היו מחוברות אמנם לראש של איל וזה לגוף גדול תחתיו. מיד חשב האיכר שהנה הפתגם הסיני העתיק מתגשם בפניו: "אם ראית קרניים של אייל, מתחתיו ראש של אייל המונף מעל גוף של אייל, אין זה אלא אייל הוא שאתה רואה".
הוא הרים את אחד מענפי היער הכבדים והכה בראשו של האייל וזה צנח ומת. לרגע חשב האיכר לעצמו: "חבל, זה היה אייל יפה תואר וגדל גוף ואני הרגתי אותו", רחמים עטפו אותו ברוח מערבית צחיחה ודוקרנית. לא חלפו רגעים עד שהתעשת. הוא חשב על משפחתו הרעבה. בדמיונו ראה אותם ישובים סביב לקדרות מלאות בבשר איל טעים. הוא ראה לנגד עיניו נתחים, נתחים, של בשר אייל צפים במרק. הוא ניסה לגרור את גופתו הכבדה לכוון ביתו, אך זו השתרעה לה על האדמה בכבדות.
הוא גמר אומר לחזור אל הכפר ולבקש את עזרתו של חברו הצייד. הפחד שמא יבוא אחד מבני הכפר הרעבים ויקח לעצמו את האייל העבירה בו חרדה שחרצה בליבו חריצים של יתמות.
הוא גרר את האיל בכח רב אל התעלה בצד השביל, שם כיסה אותו בזרדים והשאיר סימן ברור, זאת כדי שיוכל למצוא את שללו ללא קושי כשיחזור הוא וחברו הצייד.

חזר האיכר אל הכפר עייף ורצוץ. השעה הייתה כבר מאוחרת ואנשי הכפר הרעבים פנו לישון. הוא לא רצה להעיר את חברו הצייד ולא את משפחתו הישנה, הוא פנה לביתו ועד מהרה נפלה עליו תרדמה כבדה.
קם האיכר בבקר וחשב לעצמו: "איזה חלום מוזר חלמתי!" הוא ישב על מיטתו ושיחזר לעצמו את חלומו. בחלומו ראה עצמו יוצא את הכפר, מגיע אל היער, רואה אייל גדל גוף והרגו. לאחר מכן הסתיר אותו בתעלה לצד הדרך וכיסה אותו בזרדים ואף נתן סימן במקום שעזב את האיל. מיהר האיכר וסיפר את חלומו לאשתו.
שמעה אשת האיכר את חלומו של אישה וניסתה להרגיעו: " חלום מורכב חלמת יקירי, אין זאת כי טרדת הרעב הטרידה את חלומך".
"... אך מה תשובה לי בחלומי ומה פשרו של חלום זה?" הפציר האיכר הרעב באישתו חייבת להיות תשובה והרי את מוצאת תשובה לכל חלומותי..." המשיך האיכר.
"תן לי לישון על זה, עד מחר." ענתה אשת האיכר כמחפשת מוצא מכובד כאבו של בעלה, "...אך מהר וספר את חלומך לחברך הצייד, הוא לבטח ידע לפרש את חלומך ותוכל ללמוד ממנו משהו על עצמך."
מיהר האיכר אל בית חברו הצייד, טרוד במחשבות על "חלומו", לכשהיגיע מיהר להעיר את חברו ולספר לו את כל חלומו ופשרו הבלום.

" מה דעתך?" שאל האיכר את חברו. "כיצד רואה אתה את פשר החלום שחלמתי?

"תן לי לישון על זה." ביקש הצייד מחברו האיכר "חזור אלי מחר ואפרש לך את חלומך".

יצא האיכר את ביתו של הצייד וחזר לביתו חסר תשובה. עם צאת האיכר את ביתו, מיהר הצייד ויצא את הכפר והלך אל היער ופסע בדרך על פי תיאור חלומו של חברו האיכר. כשהגיע אל השביל בתוך היער גילה אמנם את הסימן. הוא ניגש אל ערימת הזרדים. הסיר אותה וגילה את גופתו הגדולה של האייל מונחת בתעלה לצד הדרך. "חלום אמת חלם חברי." חשב לעצמו. "אין זאת כי אם האייל הזה נשלח אלי משמים כדי להציל אותי ואת משפחתי". מהיותו מיומן בציד ידע הצייד להביא את השלל ללא כל קושי אל ביתו. כשהיגיע פנה מיד ועשה מן האייל מטעמים, שהביאו למשפחתו ולו שובע רב. ישבו בני משפחת הצייד והטיבו ליבם בטרביחי אייל מעולים כל אותו היום עד שכילו לאכול את כל בשר האיל.

למחרת קם האיכר ופנה אל בית חברו הצייד כדי שזה יפרש לו את חלומו מן הלילה שעבר. בחצר ביתו של הצייד ראה את כלביו מחדדים שינהם בעצמות אייל. ביתו של הצייד העלה ריחות של תבשילים מיום אתמול. במוחו הקודח מרוב רעב ראה לפניו את הפתגם הסיני העתיק האומר:" אם עצמות של אייל לפניך וריח של תבשיל אייל בנחירייך הרי שבמקום שבו אתה נמצא אכלו לפניך אייל."
האיכר הרעב פנה לחברו הצייד ושאל: "מהיכן עולים ריחות תבשילים של בשר אייל?" השיב לו הצייד: "מבשר האייל שממנו עשיתי מטעמים זה רק אתמול". "ומהיכן מצאת אייל למטעמיך?" המשיך האיכר לשאול. "חלומך היה חלום אמת וכשפניתי לפרש את חלומך מצאתי על פי סימניו את האייל. אני ובני משפחתי אכלנו אותו אתמול."

כועס ומר נפש יצא האיכר מביתו של הצייד. "חלומי חלום אמת היה, אך אתה אינך חבר אמת. אתה גנבת לי את האייל שלי ועליך לשלם לי על כך!" צרח האיכר מלעלע בלשונו החרבה.
"אילו האייל היה שלך, היית אתה לוקח אותו לעצמך, אך אתה עצמך יודע שרק חלמת את האייל וחלומך אמנם חלום אמת היה, אך אני הייתי זה שיצא ומצא את האיל ולכן שלי היה."

פנה האיכר אל בית המשפט בתביעה נגד חברו הצייד על שגנב את האייל שלו.

יצאו השנים אל העיר הגדולה, באו האיכר והצייד אל בית המשפט ועמדו מול דוכנו של השופט. הביט השופט בשנים והקשיב להם רוב קשב. סיפר האיכר על חלומו ועל הדרך בה הסתיר את האייל שהרג והאשים את חברו הצייד בגניבת האייל שלו. להגנתו טען הצייד שחברו סיפר לו חלום והנה הוא גילה שאכן חברו חלם חלום אמת ומאחר שהוא פירש את חלומו והוא עצמו מצא את האייל הרי שהאייל היה שלו ולכן מגיע לו ולמשפחתו שאכלו את בשרו ומטעמיו.
נשאו שני החברים עינהם אל השופט, הגביהו גבותיהם, הביט השופט בשנים ואמר: "מזה שנים שלא שמעתי בבית משפט זה סיפור כל כך תמוהה. שנים התובעים זה את זה בגלל חלום שהפך למציאות. אני חייב להתעמק בסוגיה. לשם כך אני זקוק לזמן. תנו לי לישון על זה. בואו מחר ואמציא בפניכם פסק דין של צדק ואמת." יצאו השנים את בית המשפט וחיפשו מקום ללון בו באותו לילה. העיר הגדולה קרבה אותם זה לזה וחידשה את חברותם, אך משפטם תפס את מקומו מעליהם והיה כעננה מאיימת על חברותם המונחת בפניהם כשאלה גדולה. נטו השנים לישון בעיר הגדולה באותו לילה.

למחרת קם השופט משנתו בשעה מוקדמת, ישב לצד מיטתו מזיע. הוא פנה אל אשתו בעיניים קודחות מחלומו שחלם וביקש את עזרתה: "חלמתי חלום ואינני מבין את פשרו" אמר לה. חזור וספר לי את חלומך, בעלי היקר" ענתה אשתו ברוך. חזר השופט וסיפר לאשתו את חלומו: "בחלומי, הנה שנים ניצבים בפני בהיכל המשפט, איכר וצייד חברים הגרים בשכנות בכפר רחוק . האחד חלם את הריגתו והסתרתו של אייל גדל גוף ואילו חברו מצא שחלומו של האחר היה חלום אמת..." המשיך השופט וסיפר לאשתו את חלומו, מדקדק בפרטי הדמויות שבאו לפניו בחלומו, שאך זה עתה נעור ממנו. "מה את אומרת אשתי היקרה?" פנה השופט לרעייתו כמבקש פירוש לחלומו הבלום. "אינני יכולה לראות פירוש מיידי לחלומך, בעלי היקר..." ענתה האישה "תן לי לישון על זה" .

יצא השופט את ביתו, הגיע לכיכר העיר, נכנס לבית המשפט ופנה להיכל המשפט ושם... שומו שמים! שנים ניצבו אל מול דוכנו. איכר וצייד. זיעת השופט נטפה מרקותיו והרטיבה את נייר האורז שהיה מוכן לפניו לרישום פסק דינו מיום אתמול. הביט השופט בשנים המביטים בו וגבותיהם מורמות אל מעלה מצחם בצפיה. "חלום מוזר חלמתי אמש" מלמל השופט בינו לבינו. התקרב האיכר לשמוע את דברי השופט. "אתה איכר?" שאל השופט את האיכר בחרדה שאין לה סוף. "כן, כבודו, אני איכר..." מיהר האיכר לענות, חוזה סערה בפני השופט הממלמל. הצייד, שחשב שדברים נרקמים בין השופט לאיכר, קרב אף הוא אל דוכן השופט כמשתתף בהמתקת הסוד. חשו השנים בחום גופו של השופט העולה ממנו בזיעתו הכבדה. פנה השופט אל השנים, שניצבו אל מול דוכנו. "חלמתי חלום..." לחש השופט אל השנים.
"בחלומי ראיתי שאיכר וצייד פנו אלי בדבר אייל שגנב זה מחברו, וראו זה פלא, שניכם דומים בדיוק מדהים לשנים שבאו אלי בחלומי. אתה ..." פנה השופט אל האיכר "... אתה דומה לאיכר..." "אני אמנם איכר אדוני!" מיהר האיכר ללחוש אל השופט בתוקף."ואילו אתה... אתה דומה לצייד, כמו שני דובדבנים על עץ הדומים זה לזה וחוברים זה לזה. הצייד נאשם שגנב את האייל מחברו האיכר" המשיך השופט ללחוש באזני שניהם. "הוא לא גנב!" מיהר הצייד להגן על עצמו בפני השופט השוטח בפניהם את חלומו. "מניין לך שהוא לא גנב?" פנה השופט המופתע אל הצייד.
"אני הצייד וחלומך היה חלום אמת" החזיר הצייד. "האומנם?" פנה השופט אל האיכר שנראה בדיוק כפי שנראה האיכר בחלומו אמש. "כן, אדוני השופט רם המעלה, חלומך היה חלום אמת. אני האיכר וזה הצייד ושנינו מצפים עכשיו לפסק דינך, כבודך הרם."
פער השופט עיניו אל מול האמת שבאה לו בחלומו ופנה אל השנים. "פסק דין אתם מחפשים." שתק השופט שעה ארוכה ואז אמר: "ובכן... פנה השופט אל הצייד...
אתה קיבלת את חלומו של חברך, הפכת אותה למציאותך שלך ולא מצאת מקום במציאות הזאת לחברך. אתה הצייד נאשם בגניבה ואני אמנם רואה אותך אשם.

התרצה האיכר שראה עצמו כמנצח במשפט ופניו זרחו. "... ואילו אתה, האיכר, אותך אני רואה אשם לא פחות מחברך. אתה שנפלה בחלקך מציאות משלך הפכת אותה לחלום חסר תוחלת ונתת אותו בידי חברך ללא כל סיבה ופשר. אדם המפקיר את חלומו בידי אחרים, מגיע לו עונשם."

שתיקה רועמת נפלה בהיכל הדין.

שני החברים השפילו ראשיהם אל מול כס המשפט בהמתנה מבוהלת מגזר דינו של השופט. "... ועכשיו , כעכך השופט בגרונו, גזר דין אתם מחפשים..."... לא אוכל לגזור את גזר דינכם עד שלא אדע אני בעצמי את פשר חלומי שלי, לכן תנו לי לישון על זה עוד לילה."

אור גדול הכה בסנוורים את היכל המשפט.

האור הגדול העיר אותי מחלומי הסיני ומצאתי עצמי במציאותי הישראלית. קמתי משנתי חולץ עצמי מן הכרית. זיעה קרה ניגרה מרקותי. פניתי לאשתי וסיפרתי לה על חלומי הסיני, על האיכר ועל הצייד, על האייל ההרוג ועל השופט החרד מחלומו. סיפרתי לה על האור הגדול שהכה בהיכל המשפט, שקטע את חלומי והשאיר אותו ללא פשר. הביטה בי אשתי בחמלה ולא פרשה את חלומי.

ימים רבים הלכתי וחלומי מולי עד שפגשתי בשופט הישראלי כתריאל האוזמן. בינות לכל המסובים והמסובות במסיבה הגדולה פניתי אליו וסיפרתי לו את חלומי הסיני. סיפרתי לו את החלום בדקדקנות מלאה, פירטתי את העובדות, המקומות, הדמויות והמצבים. לאחר זמן שאלתי אותו : " מה אתה אומר על חלומי זה, אדוני השופט?"
כתריאל האוזמן, השופט, הביט בי עמוקות, כווץ את מצחו וקירב את גבותיו זו לזו תוך פלפול בעפעפיו כאילו נעור משאלתי. "מה אתה אומר אדוני השופט...?" חזרתי.

"אתה יודע יוסי..." החל עונה לי בחצי מלמול וחצי התעוררות מסיפורי. "כבר שנים שאני חושב לעצמי מחשבות מאוד מוזרות וחושש לספר זאת לאחרים. מאז שאני שופט אני מחפש תשובה האם כל אלה שניצבו לפני במשפט היו במציאות או שמא רק חלמתי אותם. אני יושב אל מול כל מאלה המתנים צרותיהם בפני ומביט בהם כמו בחלום בלום ללא פשר..."

"אבל מה אתה אומר על החלום שלי?" פניתי אליו מחפש תשובה מיידית. " מה לדעתך פשרו של החלום שלי?" התעקשתי.

הוא הביט בי, בין רואה בי מציאות לבין רואה בי חלום ואמר: "אתה יודע מה, תן לי לישון על זה..."

חזרתי מהמסיבה, חזרתי אל החולין הישראלי הפרטי שלי, חזרתי אל השאלות המנסרות במוחי: האם אני ישראלי מערבי החולם את עצמו מזרחי, או שמא אני ישראלי מזרחי החולם חלומות מערביים?

החלטתי לישון על זה...

* מתוך "ילדות מאוחרת" הוצאת ביתן-אביב

תיאטרון העם ישראל (2001) בע"מ    רח' גרשון 41, תל אביב    טלפון: 03-5616124    פקס: 03-5616088
© כל הזכויות שמורות. כל הפרסומים והחומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים ומיועדים לצפייה באתר זה בלבד.

נבנה ועוצב ע"י Pagers-Design