יוסי אלפי - פסטיבל מספרי סיפורים - תיאטרון העם

  חדשות
 קורס מספרי סיפורים מחזור כ"ד יוצא לדרך - לפרטים והרשמה לחצו כאן

העונה החדשה של פסטיבל מספרי סיפורים, שידורים בערוץ 10 (אפיק 14 בשלט), כל יום שישי לחצו כאן

גלריית תמונות פסטיבל מספרי סיפורים 2017 לחצו כאן

גלריית תמונות פסטיבל מספרי סיפורים 2016 לחצו כאן

גלריית תמונות פסטיבל מספרי סיפורים 2015 לחצו כאן

שידורי הפסטיבל ברדיו - רשת ב' - לחצו כאן

קבלת תואר אזרח כבוד של העיר גבעתיים 28.5.17

מכתב ממשתתפות קורס מספרי סיפורי מחזור כ"ג

סיום קורס "המורה המספר" 2017 - כוחו של הסיפור בהוראה קורס מספרי סיפורים ייחודי למורים ע"י יוסי אלפי

כדאי להתעדכן בלוח המופעים של תיאטרון העם. לכניסה ללוח המופעים לחצו כאן.

יוסי אלפי בראיון לתוכנית "ישר ללב", צפייה מהנה

לקראת הפקת הספר אלבום המעברה - נשמח לכל מידע שיש לכם לספר לנו על המעברה שלכם. לפרטים נוספים לחצו כאן

תמונות מקורס מספרי סיפורים פברואר 2016, ליד מכללת הגליל המערבי

יוסי אלפי - יקיר העיר רמת גן לחצו כאן

חמש הנשים הטובות בחיי - מופע יחיד של יוסי אלפי לכבוד יום האשה - מצחיק, מרגש, משכיל ומרענן לפרטים לחצו כאן

"מדינת ישראל כמשל להתחלות וסופים "- טור אורח מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון ינואר 2014

הדמיון הוא אבי אבות החדשנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון מאי 2014

יוסי אלפי מקבל פרס רמת גן לספרות על מפעל חיים - מקומון רמת גן 3.4.2014

שיחות אישיות עם יעקב אגמון, אורח: יוסי אלפי, גלי צהל 30.08.14

דרך ייחודית למופע עם יוסי אלפי במסגרת שבוע הספר, לפרטים לחצו

"בשביל הסיפורים" - מהדורה כפולה של סיפורים מפי יוסי אלפי, מספר הסיפורים הלאומי. עכשיו בחנות שלנו

דרך ייחודית לחגוג ערב סיפורים בהנחייתו של יוסי אלפי

לימי עיון, כנסים, אירועים סמינרים בהנחיית יוסי אלפי - הכנסו!!

חדש!!! חנות המוצרים שלנו נפתחה... ספרים, דיסקים ו-DVD...

חדש!! סרטוני פסטיבל מספרי סיפורים ב youtube לצפייה לחץ כאן

יוסי אלפי הופיע במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים הבינלאומי באמסטרדם לפרטים לחצו כאן

הרצאה לעסקים: סיפרת-שיווקת - 10 צעדים לשיווק העסק שלך באמצעות סיפור

"אני מחפש את הדרך אליך." ביטויים של ביקורתיות ומחאה בקליטת העלייה במדינת ישראל בשירתו של יוסי אלפי

  הנאום הפוליטי כהצגת יחיד
מוקדש בהוקרה לתלמידי מחזור א’ וב’
בקורס למנהיגות באמצעות הדרמה
י.א. - מרץ 1992

מבוא
מטרתו הראשונית של הנאום היא השכנוע. הנאום אינו הרצאה, או מערכת יידוע, תיעוד או סיפור.
הנאום הוא התמודדותו של הנואם עם מערכת מסוימת של דעות או מעשים שכנגדם או להצדקתם יוצא הנואם.
הנואם מחוייב בעמידה כנגד כל המתנגדים והתגברות עליהם באמצעות הנאום המשכנע .
אני, כאיש תיאטרון, רואה את הנואם כשחקן - אומן
הביצוע האמנותי בפני קהל, או כמאלף אריות בזירה רבת סיכון.
הכל יכול לקרות לו ברגע אחד. המתח הזה של הצועד על חבל דק וכמו מצליח לעניין אותנו, לרתק אותנו,
הוא האיש המבסס את מירב יכולתו על הנאום.

במשך שני העשורים האחרונים שעסקתי בתחומי התיאטרון החברתי/קהילתי.
גילינו תופעה החוזרת על עצמה בעבודתנו : קבוצת התיאטרון הופכת למנהיגות מקומית.
השחקנים והפעילים הופכים למנהיגים ברמות שונות ובכוונים שונים.

עם הזמן הקמתי קורס מיוחד שנקרא "קורס למנהיגים באמצעות הדרמה".
מטרתו: חיזוק המנהיגים המקומיים באמצעות עזרים המצויים בתיאטרון ובדרמה .
ניסינו לגרום לאותן תוצאות הנובעות מתהליך עבודתו של השחקן בתיאטרון,
אלא שהפעם בכיוון ההפוך: כלומר, מהמנהיג המצוי בקהילה אל הפעילות בתחום הדרמה.

הפעם גוייסה קבוצה של מנהיגים מקומיים שהוכנסו למסגרת קורס הכשרה
כמו זו הניתנת לשחקני תיאטרון. הקבוצה נבחרה לאחר ראיונות קבלה.
בין רכיבי הקורס היו: ניתוח המנהיג ועמידתו בפני הציבור ; יצירת דמות פוליטית והצגתה
בפני קהל ; יצירת נאומים, כתיבתם, בימויים והצגתם בפני קהל.
משחק מול מצלמה ומיקרופון וכך הלאה .
מעל לכל , הושם דגש על הבנת המוטיבים הדרמתיים המביאים את השחקן אל מול הקהל.

במשך הקורס נתקלנו יותר ויותר במקבילים שבין האירוע התיאטרוני למפגש הפוליטי.
האירוע התיאטרוני, שהוא המפגש בין השחקן לבין קהל, תוך הסכמה בניהם ל"שחק משחק חברתי" הנקרא: "תיאטרון".
בדומה לכך המפגש הפוליטי שבו יש קהל ונואם/שחקן המסכימים ל"שחק משחק חברתי" הנקרא : "פוליטיקה".

שני המשחקים החברתיים הללו ניזונים, באופן מקביל, מן הדרמה.
בתיאטרון זוהי הדרמה האמנותית המזככת, המוצגת בפני קהל במסגרת מחזה,
על- ידי השחקן, ואילו הדרמה באירוע הפוליטי היא חלק מן המציאות הדרמתית
המוצגת במסגרת הנאום ע"י הנואם בפני קהל.

מאמר זה בא לברר את המקבילים שבין הדרמה במחזה התיאטרוני לבין הדרמה בנאום הפוליטי.
כמו כן את ביצוע הנאום כ"הצגה" לכל דבר, במקרה זה "הצגת יחיד".
בהמשך אניח בפני יוצרי הנאומים עשרה עקרונות המקבילים לעקרונות יצירת מחזה.



2* (כדי שדברי יהיו ברורים להלן , אני ממליץ לקרוא את מאמרי המקביל "עקרונות יסוד ביצירת הדרמה בקהילה")



האירוע התיאטרוני והאירוע הפוליטי

התיאטרון הוא אמנות קולקטיבית המכילה בקרבה את מכלול האמנויות , יחד הן יוצרות את "ההצגה"
מחד ומכלול אנשים פרטיים היוצרים את "הקהל" מאידך .
האירוע התיאטרוני הוא פוליטי מיסודו , מהיותו מאכלס מכלול של אזרחים הבאים למטרה משותפת, למקום משותף, ולזמן משותף.
עם כל זאת , איננו מתייחסים אל האירוע התיאטרוני כאל מפגש פוליטי, אלא כאל מפגש לצורך החוויה האמנותית,
כי , כאמור, אותם אזרחים הנפגשים במקום מסוים - התיאטרון,
בזמן מסוים - ההצגה ולמטרה מסוימת - החווייה אמנותית
מסכימים ביניהם למשחק החברתי היוצר את התיאטרון
והחווייה האמנותית בלבד ולא כל הסכמה חברתית פוליטית אחרת .

המפגש הפוליטי הוא "אמנות" קולקטיבית המקבילה לאמנות התיאטרון.
גם היא נוצרת באמצעות קולקציה של אמנויות היוצרות את "ההצגה" ואזרחים יחידים היוצרים קהל ובאים לאותו מקום מסוים,
לאותו זמן מסוים במטרה לצפות במציאותם המסוימת באמצעות הנואם.
במקרה הראשון - האירוע התיאטרוני בא במטרה לשחק את המשחק האמנותי על כל המשתמע ממנו.
במקרה השני, האירוע הפוליטי בא להשתמש במערכת האמנותית התיאטרונית לצרכים הפוליטיים של החברה.

עם מציאת המקבילים בין השניים,
הרי שכדי שנוכל לקיים אירוע פוליטי בעל מרכיבים אמנותיים- תיאטרוניים - דרמתיים,
נצטרך להתייחס אל האירוע כפי שמתייחסים האמנים לאירוע התיאטרוני.

א. יצירת הדרמה
באירוע התיאטרוני, הדרמה היא העילה והמרכיב המרכזי למפגש בין הקהל לשחקן.
התנאים היוצרים את הדרמה המוצעים להלן מקבילים בתכונותיהם הן בהצגת השחקן והן בהצגת הנואם .
אין להעלות על הדעת הצגת מחזה ללא דרמה מרכזית המהווה "מנוע" של האירוע התיאטרוני .
כך גם בנאום המוצג בפני קהל : הדרמה שבו היא "מנוע" וללא המנוע הדרמתי
לא ניתן יהיה להניע את קהל הצופים ל"מקומות" שונים, לדעות שונות וכך הלאה.

(ליצירת הדרמה בנאום, ראה להלן סעיף "המחזה הדרמתי והנאום הדרמתי")


ב. יצירת סביבה לקהל
המפגש הפוליטי הוא מפגש חברתי ולכן יש להתייחס בראש וראשונה למקומה, צורתה וגיבושה של הקבוצה החברתית - הקהל.
בהצגות תיאטרון שאינן נוצרות על ידי אילוץ סביבתי, כגון אולם, נבחרת סביבה מיוחדת למיקומו של הקהל.
סביבה זו קובעת את תהליך הדיאלוג בין "ההצגה" ובין הקהל.
האם הקהל יישב במסגרת פנים, או חוץ?
האם המפגש יהיה בכיכר העיר או באולם המרכזי?
האם נושיב את הקהל פרונטלית או בעיגול?
האם הקהל יישב מתחת לגובה הבמה או מעליה?
שאלות כאלה ואחרות ניצבות בפני יוצרי האירוע התיאטרוני.
במקרים רבים קיימים אילוצים של מקום.
ההתגברות על האילוצים לצורך הפקת האירוע התיאטורני הוא חלק בלתי נפרד מיצירת ההצגה
יוצרי המפגש הפוליטי חייבים להביא בחשבון את כל מרכיבי הסביבה בה הוא מתקיים
אירוע פוליטי בעל תכנים חשובים עלול להכשל רק בגלל סביבה בלתי מתאימה.


ג. יצירת ההצגה :
ההצגה בתיאטרון היא הבטוי של חיי השיתוף המלאים בין מכלול האמנויות.
אם אחת מן האמנויות תבלוט, לחיוב או לשלילה, מעבר לאחרת, היא "תקלקל" את ההצגה כולה.
הנאום, בדומה להצגה, הוא מכלול של האמנויות: אמנות המילה, אמנות התנועה,
אמנות הצליל, הקול והמוסיקה,אמנות הדיבור, אמנות העיצוב וכל המכלול הויזואלי.
כולם מתפקדים כאחת. מילים יפות שזורות בהתפתחות לקויה לא יאמרו דבר.
ואם כבר ההתפתחות עשויה היטב והמילים הן פנינים שזורות, אך אם קולו של הנואם מקרטע. שוב אין שלמות ל"הצגה".
הנואם יכול להיות הטוב שבטובים, אך הרקע, שכנגדו הוא ניצב בפני הקהל לקוי,
לא ישמעו את תוכן דבריו ואת כל המשתמע מהם. הצגת הנאום מהווה,
אם כן, מכלול שיש להתיחס לכל אחד מפרטיו ולא תמיד רק אל המילים הכתובות.



אם, כפי שאמרנו בסעיפים קודמים, הנאום הוא אמנם מערכת מורכבת כמו "ההצגה"
הרי שיש להפיקו בהתאם.
יש לדאוג מראש לשימוש באמנויות השונות המצטרפות יחד להצגת הנאום ולהביאן אחת לאחת לשילוב מוחלט בפני הקהל,
ביצוע הנאום על ידי הנואם עצמו הוא, למעשה,התוצאה המלאה של הפקת הנאום
הנאום כמו הפקה של אירוע תיאטרוני מלא על כל פרטיו.
לא לחינם נאמרה האמירה: "בית נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"
לפחות לא במקרה זה.


המחזה הדרמתי והנאום הדרמתי


המחזה הדרמתי העשוי היטב בנוי על פי בסיס המבנה הבא :
האקספוזיציה
הקונפליקט או הקשר
הפתרון
באקספוזיציה מונח המצע עליו מתרחשת הדרמה : מרקם של דמויות וסביבה.

הקונפליק מופיע מיד עם ההיכרות שנוצרה באקספוזיציה.
המצב מסתבך, נוצר קונפליקט דרמתי. על רקע הדמויות, המקום או הזמן.

הפתרון בא בסוף.
נצחונה של אחת הדמויות, או נצחון צד זה על צד אחר וכך הלאה.
הנאום הדרמתי מקביל למחזה הדרמתי :

באקספוזיציה מונחת הנחת היסוד.
השכנוע בא מיד עם הצגת הקונפליקט, הדעות הסותרות את הנחת היסוד.
לאחר העמדת הדברים אלה מול אלה יביא הנאום פתרון .
בשני המקרים - במחזה האמנותי - כמו - בנאום האמנותי- ישמש הקונפליקט כנקודת אחיזה דרמתית
שבעזרתה יוצג הויכוח בין הרעיון המרכזי שבנאום לבין רעיונות מנוגדים לו.

(לבן גוריון, שהבין את מהות הדרמה באופן אינסטינקטיבי, היתה אמירה:
"אם יש יש לך בעיה קטנה שלא ניתנת לפתרון,
הפוך אותה לבעיה גדולה ואז היא תהיה חייבת להיפתר")

אם אמנם נמשיך ונתייחס אל הנאום כאל "מחזה יחיד" ("מונו דרמה" ) יהיה סגנונו מקורב לסגנון הדרמה החברתית.
יסודה של הדרמה החברתית הוא בהטחת הקונפליקט בפני הצופים ושיתופם בהתרחשות הדרמתית.
אם כך הרי שאפשר לחזור לשיטת יצירת המחזה החברתי וללכת צעד אחר צעד
ביצירת נאום על פי אותן אמות מידה של המחזה החברתי.
בהכנת המחזה החברתי מצויים מספר שלבים.
אם נדע אותם, נוכל להמשיך ולפעול ליצירת הנאום על פי אותן אמות מידה.

שלבים בתהליך העבודה בהפקת הדרמה :( *1 )

א. שאיבת הדרמה :
שאיבת הדרמה באה בראש כל פעולה. אנו נכנסים אל המבוך ואוספים רשמים:
בסקרים, בצפיה, בהסתכלות, במעורבות, בשאלת שאלות באיסוף החומרים
שמהם תבוא בסופו של דבר היצירה הדרמתית.
שאיבת הדרמה יכולה להיות אמצעי חברתי, קבוצתי, או קהילתי ויכולה לבוא מנקודת הראות האישית.
אדם יכול למצוא את הדרמה בתוך עצמו, מתוך סיפורו האישי.
במקרה זה כמובן היצירה היא יצירת אמן שאינה מתכוונת להיות חלק מהדרמה הקהילתית.

ב . תיעוד הדרמה :
מיד אחרי שאיבתה נוצר "תיק" תעודות של המקרה. תיק תעודות כתובות, מצולמות, מוקלטות וכו’.
תיק זה, ככל שיהיה מלא בתכנים, יוכל לשמש אותנו למורכבותה של הדרמה על כל צדדיה הגלויים והנסתרים.

ג. יצירת הדרמה :
יצירת הדרמה היא השלב המכריע. כאן כבר אין הכנות. אנחנו כותבים מחזה, מתכננים אירוע,
מגיעים באופן תכליתי אל עולם התיאטרון.
מחזאים היוצרים מחזה ויוצאים אל המחזה משלב זה עלולים "להתקע" באמצע כתיבה אם לא יהיו בידם חומרים מספיקים שנאספו בשלבים קודמים. לכן, במקרה זה, יהוו שלבי השאיבה והתיעוד מעין PRE-PRODUCTION למחזה או לאירוע התיאטרוני.


ד. הפקת הדרמה:
כאן אנו נכנסים אל חיי השיתוף הסימביוטיים של היוצרים: הבמאי, השחקנים, יוצרי המוסיקה, התפאורה והאחרים. מכאן ואילך כולם שותפים לאותה דרמה שנשאבה, תועדה ונוצרה.
המחזה אינו אלא מצע בפני יוצרי ההצגה. כל אחד מהם ימצא בו את עצמו.

ה. הצגת הדרמה :
שלא כמו בעולם הספרות, הכתיבה הדרמתית סופה שתראה קהל בביצוע מלא. אם כך, יש לקחת בחשבון את שלב הצגת הדרמה כבר משלבי יצירתה המוקדמים. הקהל הצופה בהצגה הוא חלק אינטגרלי מן הדרמה .
המחזאי חייב לראות לנגד עיניו את הקהל כחלק מהדיאלוג.
(ראה להלן עקרון מס’ 8 הדיאלוג הדרמתי)

ו. הרצת הדרמה :
לקראת אלו קהלים אנו יוצאים? לכמה זמן אנו מתכוונים להריץ את המחזה? לאילו מקומות נצא? מה יהיה אופי החללים בהם נציג? חוץ ? פנים ? גדול ? קטן ? כל אלה ושאלות רבות אחרות חייבות לעלות לדיון כבר משלב ראשון של יצירת הדרמה , יש להן משמעות והשפעה רבה על היצירה הדרמתית.

אם כן, הבה ננסה לבדוק אם אמנם יש בשלבים של יצירת הדרמה בקהילה מקבילים ליצירת הנאום.

ז. שאיבת הדרמה:
על כל כותב נאום מוטלת החובה לשאיבת הפרטים העיקריים בהם הוא חייב לטפל . הם יהוו בסיס שעליהם הוא יציג את נאומו. יש יש לשער כי אותם "פרטים" לא יהיו טריוויאליים, שהרי לא יתכן שיכתב נאום לצורך עניינים טפלים.בכל פרט ופרט שיאסף ויובא אל ויובא אל הנאום, תהיה "דרמה". אותה דרמה תהווה כלי לטיפול באותם הפרטים.

ח. תיעוד הדרמה:
ללא תיעוד מסודר לא יוכל הנואם להביא את הפרטים הדרמתיים אל הקהל. מחויבותו של הנואם היא לאמת המצויה בתיעוד המלא. אותן "תעודות" ו"מסמכים" יהיו לצידו של הנואם ועליהן יבסס את נאומו.

ט. יצירת הדרמה:
עכשיו כשיש בידי הנואם תעודות המבוססות על שאיבת מידע דרמתי מלא, יוכל הנואם לכתוב או להכין את נאומו הדרמתי על פי עשרת העקרונות המובאים להלן.
(ראה עקרונות יסוד ביצירת הנאום הפוליטי /הדרמתי)

י. הפקת הדרמה:
הפקת הנאום זהה לכל השלבים בהפקת המחזה.(ראה לעיל)

י"א הצגת הדרמה:
הצגת הנאום כמו הפקתו זהים להצגת המחזה.(ראה לעיל)

י"ב: הרצת הדרמה:
גם במקרה של הנאום, הרי שקרוב לודאי, ישתמש הנואם בנאומו למקומות שונים ולזמנים שונים. האם הנאום נכתב רק לקהילה המקומית באופן חד פעמי? או שמא הנאום נכתב כדי שיהיה יפה לכל נפש ובכל מקום ? בהרצתו יעבור הנאום מבחני התאמה לקהלים שונים.
אם ששת השלבים תוכננו כהלכה , הרי שאנו מוכנים לקראת הכנת הנאום. בשלב זה נכנסת שיטת עשרת העקרונות לפעולה ומהווה מלווה לכל שלבי העבודה, מן הכתיבה אל הבימוי ואל הבצוע.

עשרת עקרונות היסוד לנאום הדרמתי - תקציר השיטה ויישומה

לפני שנכנס לניתוח ולימוד שיטת כתיבת הנאום על פי עשרת העקרונות,אני חייב להצהיר שאין בידי פורמולה ליצירה אמנותית כל שהיא, כפי שאין בידי פורמולה לנאום אמנותי . השיטה שלהלן היא עוד כלי עזר ליוצרי הנאומים הכותבים והמבצעים בתחומי החברה השונים המחייבים את מעשה המרקחת האמנותית/ פוליטית הזו .

שיטה זו עשויה לאפשר גישה לניתוח הנאום לקראת יצירתו והצגתו. כמו כן ניתן יהיה להשתמש בשיטה זו לבדיקת העבודה בתהליך היווצרותה, או לניתוח הנאום לאחר גיבושו, או הצגתו בפני קהל.

להלן עשרת העקרונות:

1. הנושא;

2. האמירה;

3. הסיטואציה הדרמתית;

4. סיפור העלילה;

5. הדמויות;

6. המקום;

7. הזמן;

8. הדיאלוג הדרמתי;

9. הסגנון או הקונספציה;

10 . השפה.


עשרת עקרונות אלה על פי סדר הופעתם מהווים כלי ליצירת כל נאום, בין אם זה נאום פוליטי כזה או אחר, ובין אם זה נאום לצרכים חברתיים אחרים.

סדר הופעתם של העקרונות אינו מקרי. הוא מחייב על פי חשיבותו ודחיפותו של כל עקרון. כמובן שהכלי הוא רק כלי ואינו מהווה תוכן. אינני מאמין שקיימת שיטה כל שהיא ליצירת תכנים מלבד רצונו ויכולתו של היוצר.



1. הנושא :
הנושא הוא עניינו המרכזי של הנאום. הוא חייב לענות במילים מועטות, לפעמים אפילו במילה אחת, על תוכנו ומהותו. אם אשאל מה נושא הנאום ואקבל תשובה ארוכה וצולעת תהיה זו עדות חותכת שהנאום לוקה באיכויות הדרמתיות היסודיות.
נכון שלפעמים יעסוק הנאום בנושאים שונים, אך תמיד יהיה זה נושא אחד מרכזי שסביבו ניתן לשזור נושאי משנה. הוא יעמוד לצד נושאי המשנה או כזרימה תחתית לנושא משנה זה או אחר. אך תמיד יהיה זה הנושא שעליו מושם הדגש.

לדוגמא : הנושא המרכזי בנאומו של צ’רצ’יל לקראת היציאה למלחמת העולם השניה היה : - המלחמה בפתח .

לדוגמא : הנושא המרכזי בנאומו של ניכסון לפני פרישתו היה :- פרידה מתוך כורח .

אם התחלתם בהכנת נאום ללא נושא הרי שאתם יוצאים לדרך קשה ביותר. אם התחלתם בנאום שנושאו זקוק לפירושים והסברים, ואינו חד וחלק וברור ואינו טעון בדרמה, הרי שהנושא שנבחר יהיה בעוכרי היצירה. לכשנגיע לכלל ביצוע ימצא הנואם את עצמו הולך לאיבוד בסבך הנאום שכותבו (אולי זה הוא עצמו) לא עמד על נושאו המרכזי. הנושא יהיה תמיד נקודת האחיזה המשותפת לכותב הנאום ולכלל יוצרי ה"הצגה". עם הצגת הדרמה יהפוך הנושא ל"חוזה" בין הקהל לנואם .

אם הנושא אינו טעון בחומר דרמתי המביא קונפליקט בקירבו , כי אז יהיה לנו סיפור טוב, או הרצאה טובה, אבל לא תהיה דרמה מרכזית ובהכרח, כאמור, לא יהיה זה נאום.


לדוגמא : הנושא "יחסים" אינו דרמתי. הנושא "יחסים מעורערים", "יחסים אסורים", או "יחסים חסויים", נושאים בחובם דרמה.

דוגמא נוספת : "ילדות" אינה נושא לדרמה. "ילדות קשה" היא נושא טעון וכן גם "ילדות אבודה", "ילדות רחוקה", "ילדות מנותקת". כל דימוי שיש בו אנטיתזה למושג ילדות, מהווה נושא מרכזי ראשוני ליצירת הדרמה.


לסיכום:
א. הנושא מחייב אמירה ברורה תוך שימוש במספר מילים מועט ביותר.
ב. הנושא עצמו חייב להיות טעון בדרמה ללא הסברים נוספים.



2. האמירה :
אילו רצינו לספר סיפור לשם הסיפור בלבד, יכולנו להרשות לעצמנו סיפור שאין בו מוסר השכל ואין אמירה. אני בכוונה משתמש במילה, אמירה ולא מסר כי
למושג מסר יש קונוטציות שונות. אם הסכמנו כי הנאום הוא מערכת דרמתית של הצגת יחיד בפני ציבור, הרי שיש להתיחס אליו כאל דרמה. הדרמה היא כח, וכח מופעל בגלל סיבה, והסיבה לדרמה ולשימוש בכחה הוא הרצון להשאיר אמירה אחת ברורה לחלוטין. שוב, כמו בנושא, אם האמירה אינה מסתכמת במשפט אחד ברור, כנראה שיצאנו לדרך עם מטען חסר או עם מטען חורג.

אם נחזור לדוגמת נאומו של צ’רצ’יל הרי שהאמירה שלו הפכה לסיסמא .
אמירתו היתה : אני מבטיח לכם TEARS AND SWEAT BLOOD - "דם יזע ודמעות".
"הבטחתו" של צ’רצ’יל לקראת המלחמה הקרבה התגשמה במלואה ואמירתו " דם יזע ודמעות " באה בשצף קצף על העולם.

פרידתו של ניכסון מתפקיד הנשיאות באה לו בכורח , אמירתו הקשה בנאום הפרידה : -
" QUITTER A NOT AM I " "אינני תבוסתן" אמירה זו לא עזרה לו הרבה, אך היא עברה כחוט השני לאורך נאומו הנרגש.

האמירה תבוא מיד אחרי בחירת הנושא . האמירה היא למעשה הגדרתו ותיחומו הנוסף של הנושא .

תהיה האמירה אשר תהיה, היא תהיה חייבת לבוא במשפט אחד ברור ומובן.אם נזדקק להסברים למשפט, הרי שהאמירה בנאום תהיה פגומה ועלולה, בסופו של דבר, לפגום בנאום עצמו.


לסיכום : א. האמירה היא פועל יוצא מהנאום .
ב. היא חייבת לבא במשפט אחד ברור וללא הסברים נוספים .



3. הסיטואציה הדרמתית :

כאן, למעשה, באה השיטה להלן ומרחיבה את יריעת הנאום. היא מחייבת אותנו בחיפוש אחר סיטואציה דרמתית, עליה אנו בונים את הנאום.

הסיטואציה הדרמתית היא לב ליבו של המחזה. ללא הסיטואציה הדרמתית אין לנו כל נגיעה אל הדרמה ואל ספרות הדרמה, כי ללא הסיטואציה הדרמתית אנו יכולים להיות היוצרים לכל דבר אחר מלבד לאמנות הדרמה .
קיבלנו על עצמנו שהנאום הדרמתי העשוי היטב, כמוהו כמחזה יחיד. על כן שומא עלינו למצוא סיטואציה דרמתית אשר סביבה יבנה הנאום.

גם במקרה זה ניתן לבדוק אם אמנם ניזונים אנו מסיטואציה דרמתית "בריאה" ו"חסונה" שאינה ניתנת לערעור. הבדיקה שוב תעשה תוך שימוש במשפט אחד או שניים ולא יותר. אם לא יכולנו לעמוד על מהות הסיטואציה הדרמתית במשפט אחד או שניים הרי שיש כנראה בעיה מרכזית בחוט השדרה של המחזה , עניין שיגרום לבעיות קשות בהפקתו בעתיד.

לצורך הבהרה נחזור שוב אל נאומו של צ’רצ’יל ערב מלחמת העולם השניה. המלחמה בפתח, כולם בחרדה. הסיטואציה הדרמתית בנאומו של צ’רצ’יל היא : יציאת בריטניה למלחמה נגד גרמניה.
עכשיו אנו מודעים לשלושת העקרונות הראשונים בנאומו של צ’רצ’יל.
הנושא - המלחמה בפתח
האמירה - דם יזע ודמעות
הסיטואציה - בריטניה יוצאת למלחמה עם גרמניה.

בנאומו של ניכסון הסיטואציה הדרמתית היא התפטרותו של נשיא ארה"ב על רקע פלילי .
אם כן , שלושת העקרונות הראשונים בנאומו של ניכסון היו :

נושא - פרידה
אמירה - אינני תבוסתן
סיטואציה - נשיא ארה"ב מתפטר על רקע פלילי.


אם נחזור שוב אל הדוגמאות לעיל : הנושא "ילדות קשה" שעם שינוי האמירה הופך להיות מחזה אחר, יכול להיות בעל סיטואציה דרמתית שונה לחלוטין המהווה שוב מחזה שונה.



לסיכום :
א. הסיטואציה הדרמתית חייבת,לצורך הסברתה, להסתכם במשפט אחד או שניים לכל היותר,
שאם לא כן, הסיטואציה אינה ברורה וסובלת ממבנה מרכזי רעוע.

ב. הסיטואציה הדרמתית כשבמרכזה הקונפליקט היא ליבו של המחזה,ולפי כך גם של הנאום.


4. סיפור העלילה
אמנות הסיפור היא עניין העומד בפני עצמו ולא ארחיב עליו כאן את הדיבור. בכל דרמה קיים סיפור עלילה. במסגרת הדרמתית של המחזה, הסיפור הוא אמנם צידה המשני של הדרמה, אך מחוייבת במסגרת העלילה.
.
סיפור העלילה הוא הפן הספציפי ביותר של הנאום - מה בדיוק קרה -(?) - קרה כך וכך -

"הסיפור המלא" לפני עליית המסך ולאחר ירידתו. מה קורה לכל אחת מהדמויות במחזה לאחר המחזה ? מה קרה להן לפני המחזה? מה היה במקום לפני המחזה? ומה נשאר במקום אחרי תום המחזה והסיטואציה הדרמתית? סיפור העלילה הספציפי הוא המקבע באופן ברור את כל הפעילות הדרמתית של כל אחת מן הדמויות. סיפור העלילה, אם ייכתב כעבודה מקדימה למחזה, יכול להוות תעודה שממנה נוכל לצאת אל הסיטואציה הדרמתית עם כיסים מלאים.
נאום שלא יביא לצידם של הנושא , האמירה והסיטואציה הדרמתית , סיפור, יהיה נאום "יבש" אולי "אקדמי" לשמו. סיפור עלילה הוא חלק מיצירת הקשר עם הקהל בצורה הספציפית והאישית. בעזרת הסיפור תתקבל יתר השתתפות של הקהל במערכת הרגשית של הנאום.

לסיכום : אם הסיטואציה הדרמתית היא ליבו של הנאום, סיפור העלילה הוא הוא המעטפת
הספרותית לסיטואציה הדרמתית. הסיפור הוא נגיעה "מפורטת" במערכת הריגשית של הקהל. לתוך סיפור העלילה ניתן להכניס כל פרט ופרט, עד לגבול יכולתו של המספר לספר, ולשומע לשמוע.

5. הדמויות :
במחזה דרמתי מופיעות דמויות. אם הנאום הדרמתי הוא מעין מחזה יחיד הרי שהנואם הוא הדמות המרכזית. אך עם הופעתה של הדמות המרכזית יופיעו לצידה באופן דימיוני גם הדמויות האחרות בהן ידבר הנואם. כשהנואם יציג את הנאום הוא למעשה "ישחק" דמות דרמתית המביאה את הדברים האמורים במסגרת הנאום. הדמויות האחרות "ישוחקו" על ידי הנואם כפי שהוא עצמו היה רוצה לראותן מוצגות בפני הקהל. הוא אולי יעוות אותן, ואולי יהפוך אותן לגדולות מן המציאות. אולי יקטין אותן לצורך הויכוח איתן. ( ראה במחזה "יוליוס קיסר" מאת שייקספיר, איך מציג אנטוניוס בנאומו את ברוטוס וחבריו . "הלוא אנשי כבוד הם ברוטוס וחבריו" וכשהוא חוזר על אמירתו זו מספר פעמים במשך הנאום , הופכים ברוטוס וחבריו ליותר ויותר נלעגים עד שההמון יוצא נגדם).
בנאומים לקראת מלחמה יביא הנואם , כדוגמת נאום צ’רצ’יל , את דמותו של האויב, זו תצויר על פי כללי הקונפליקט הדרמתי כאנטגוניסט. האם החשופה לפגיעת בניה, תצטייר בנאום כדמות המבקשת הגנה. וכמובן ש"הגיבורים" (הפרוטגוניסטים) יביאו להגנתה כנגד האוייב האכזר .



לסיכום :
א. נאום, כמו מחזה, מחייב "בניית" דמויות בעלות ערך דרמתי .
ב. הנואם הוא הדמות המרכזית המציגה את עצמה ואת הדמויות הסמויות מעין הקהל.



6. המקום :

המקום בו מתרחשת הדרמה הוא בעל ערך דרמתי בפני עצמו. אותו נושא, אותה אמירה, אותה סיטואציה דרמתית, אותו סיפור עלילה ואותן הדמויות. כל אלה יחד מוסבים למקום אחר הופכים את המחזה על פיו, (לא לחינם השתמש שייקספיר, באלסינור בדנמרק, כמקום האירוע למחזה המלט. מה היה קורה אילו היה ממקם את אותה דרמה בארמון הבריטי ? האם שייקספיר היה ממשיך לכתוב מחזות בבריטניה גם אחרי כן? אין דין נאום הכיכרות כדין נאום למקומות סגורים. נאום בבית קברות ילבש צורה אחרת לחלוטים מנאום לילדים בבית הספר וכך הלאה.)

הנואם חייב להביא בחשבון את מקום קיומו של הנאום כאירוע תיאטרוני/דרמתי לכל דבר. קיומו של הנאום במדיה זו או אחרת משנה לחלוטין את מהות הנאום. בטלוויזיה זה יראה כך ובאולם תיאטרון זה יראה אחרת. באולם המרכזי באו"ם לעומת בחוג בית בפני ציבור מצומצם. המקום יכתיב את היסודות
הדרמתיים של הנאום ולפי כך יש להכין נאום על פי המקום .

7.זמן
הזמן הוא מרכיב דרמתי. הוא יכול להוות בסיס לכל דרמה. נואם שלא יביא בחשבון את מהות הזמן עלול להכשיל את נאומו. שני מרכיבי זמן קיימים. זמן ביצוע הנאום והזמן שבו הנאום עוסק. אם נואם ירצה להסתמך על מרכיב היסטורי זה או אחר, שיביא סיטואציה דרמתית מן ההיסטוריה , הוא יעשה כמו המחזאי המרחיק את הדרמה מן ההווה אל העבר ההיסטורי, שמהווה אנלוגיה למצב העכשוי.

כמו שהזמן שבו עוסק הנאום צריך להיות ספציפי וברור , כך גם הזמן בו יבוצע הנאום. לפני משבר או אחריו , בשבת או ביום חול. בחג/מועד או יום חול , נאום בבקר או נאום בלילה, נאום בזמן מקוצר או נאום בזמן ממושך וכך הלאה..

8.הדיאלוג הדרמתי
הדיאלוג הדרמתי במחזה חברתי הוא בעיקר בין ההצגה לקהלה. בדומה לכך גם בנאום הפוליטי/הדרמתי : הנאום הוא דיאלוג עם קהל. קרוב לודאי שהנואם לא מדבר עם עצמו או עם חבריו על הבמה. בכל נאום הדיאלוג הדרמתי הוא עם הקהל ויש להבין האם הקהל הוא האנטגוניסט והנואם הוא הפרוטגוניסט . ראה במקרה זה את נאומי המטיפים ואת נאומי הנביאים הזועמים בשער ( הם פונים ישירות אל הקהל כאל אשמים ומטיחים בו את מוסר נאומיהם ) . במקרה אחר מציג עצמו הנואם כאנטגוניסט לצורך העניין והקהל הוא הפרוטגוניסט ונאומו מלא דברי חנופה, הצטעצעות, חרטה, התנצלות וכך הלאה. הנואם במקרה זה הוא מעין "קרבן" העולה על המזבח בפני הקהל .
(אינני מאמין שיהיה פוליטיקאי מן השורה שירצה להתנדב לנאום שכזה)

כל קהל יחייב דיאלוג דרמתי מסוג שונה ויביא שינויים למהות הנאום. נאום שיכוון לקהל מסויים ויוצג לקהל אחר יקבל צביון שונה. קהל עויין יקבל דיאלוג דרמתי שונה באותו נושא ואותה אמירה , ולבטח באותה סיטואציה דרמתית. לעומתם דיאלוג עם קהל אוהד, יקבל דיאלוג דרמתי אחר עם אותו נושא,
אותה אמירה, סיטואציה, דמיויות, זמן ומקום . עם שנוי ביעד הדיאלוג הדרמתי ישתנה הנאום .
אם הנאום הוא "פנימי" "בינינו לבין עצמנו" הנואם ייעזר בשמות ספציפיים המוכרים לקהל, במקומות ספציפיים וכך הלאה. כל אלו לא יאמרו דבר לקהל שאינו מכיר את הנואם.
אם הנואם יצטעצע בנאום יפהפה ולא ייצר דיאלוג עם קהלו. הוא ישאר עם נאום נאום "טוב" אבל בלי קהל.
לסיכום : הדיאלוג הדרמתי הוא בין הנאום, בביצוע הנואם , לבין קהל היעד שלו.


9. הסגנון או הקונספציה
הסגנון או הקונספציה אינם יכולים להיות מקריים. לא לחינם בוחרים לכתוב נאום באופן פיוטי, או בסגנון סימבוליסטי. לא במקרה נבחר בשימוש בסגנון קומי, סאטירי או בשימוש באלמנטים גרוטסקיים. לסגנון יש סיבה. הסגנון הוא העוקץ של הנאום הדרמתי. יש כאלה שניחנו בסגנון אישי ההולך אתם לכל אורך הדרך באשר הם. גם אלה יעדנו מעט את סגנונם במקרה זה או אחר.
קריאת הנאום מן הכתב היא סגנון. היא לא באה רק מפני שהנואם לא למד את הנאום על פה. אלתור הנאום על פי תגובות הקהל הם סגנון. בחירה בדרך הברוטלית היא סגנון, בה במידה שנאום מלטף הוא סגנון וכפי שפתטיות היא סגנון וכו’ .
כפי שהסגנון והקונספציה הם סגירת החוזה בין היוצר ליצירה , כך גם במקרה זה של הנואם היוצר. בחירת הסגנון היא אמירתו האישית, היא גם החוזה בינו לבין הנאום כיצירה ספרותית דרמתית.

10. השפה
השפה במחזה נכתבת על פי ארץ המקור. התרגום בא לאחר מכן. יוצרים ממדינות שונות ועמים שונים מוצאים עצמם מתרגמים מחזות לשפתם ומציגים אותם על פי אמות מידה מקומיות כאלו או אחרות .

הנאום לא נהנה מהיתרון שיש לאמנות הדרמה. בחירת שפת הנאום היא עקרונית. לא כל נואם יכול לנאום בכל השפות. ישנם מקרים שהשפה תהיה אילוץ. אם יצטרך הנואם לנאום במדינה אחרת. נאומו יתורגם בין אם סימולטנית או אחרת.
אך הבה נניח לרגע שהיתה לכם האפשרות לנאום בכל השפות. האם הייתם בוחרים בשפה שונה מזו של קהלכם? קרוב לודאי שלא. עם זאת, לפעמים גם ידיעת השפה אינה מהווה תחליף לשפה הכללית.(מר אבא אבן נהג לנאום בשפות שונות מהיותו מומחה לשפות. בחלק מן המקרים הוא דיבר אמנם בשפת הקהל, אך הקהל העדיף לשמוע אותו מדבר עברית.)
אם אתה יוצא עדה מסויימת בארצות הברית, אולי טיבול של מילים בשפת המקור יוכל להביא להזדהות גבוהה יותר עם הדברים.
לעדות מסוימות בישראל זו דווקא מכשלה לדבר בשפת העדה ולא בעברית, במיוחד אם אתה יוצא אותה העדה. לפעמים יראו בזה את כשלון הנואם שעדיין לא הצליח "להשתלב" בחברה הישראלית הכללית ונותר עדיין עדתי ולא לאומי.

יש קהלים בעלי "שפות" משלהם כמו ילדים, כמו בני נוער, כמו קבוצות אוכלוסין כאלה או אחרות. אותו נאום לילדים מחייב עדכון השפה. שימוש בסלאנג של בני נוער יקרב את הנואם להווייתם. וכך הלאה.

השפה היא כלי תקשורתי. במקרים מסויימים היא גם כלי דרמתי. בחירת שפת הנאום, אם תובא בחשבון מראש, תעשה חלק ניכר מן ה"עבודה".

דוגמאות:
לכל אלו מכם שקראו את המאמר ובכל זאת נותרו עדיין בערפל, להלן מספר דוגמאות מקוצרות ומצומצמות לצורך הבהרה נוספת. אך, אנא, זיכרו! דוגמא היא דוגמא ואינה חייבת להעיד על הכלל.

דוגמא א’ - נאום בשכונה מקומית הסובלת מניתוק מן העיר הגדולה
בשכונה מסוימת במרכז הארץ פועלת קבוצת צעירים הפועלים במקום. לאחר שיחות ומפגשים רבים החליטו לערוך סקר מקומי ולראות אם אמנם סובלים התושבים מן הנתק בין העיריה לבין תושבי השכונה. (שאיבת הדרמה ) בסקר התגלו אמנם כל החסכים שנוצרו מחמת הנתק בין היישוב המרכזי לבין השכונה הגדולה בת עשרים אלף התושבים. (במקומות אחרים יכלו להיות מועצה מקומית לכל דבר על פי החוק)

הם מצאו שהשכונה מנותקת פיזית, גיאוגרפית וחברתית. כמו כן פוליטית ודתית. הם אספו את כל המימצאים (תעוד הדרמה)


הקבוצה החליטה לצאת למאבק והחלו ביצירת מפגשים עם קהלים מקומיים וקהלים מן העיר ובהפגנות ברחבי הארץ .

(הסיפור הוא דימיוני)
להלן דוגמת ה"סצנריו" לנאום שהוכן ע"י ראש קבוצת הפעילים:

הנושא : עצמאות לשכונה כמועצה מקומית .

האמירה : אנחנו פצצת זמן בתוך העיר .

הסיטואציה : ילדי השכונה נכשלים בבחינות הבגרות בגלל קריסת מערכת החינוך בשכונה, ייאושם מוביל לשימוש בסמים

סיפור העלילה :
השכונה היא תחליף למעברה שנבנתה על גבעות החול מעבר לכביש הראשי של העיר במשך שנים היתה גרורה של מספר גורמים פוליטיים, עד שבאה העיר הקרובה ו"קיבלה" את האוכלוסייה , על שטח מחייתה , והרעיפה את תחום שיפוטה גם על השכונה הזו.
כאן בא גם סיפורם האישי של חברים מתוך הקבוצה שנולדו בשכונה, התגברו על תלאותיה והצליחו לצאת ממעגל הקסמים של העוני הנוראי.

(מכאן כמובן יכול להמשיך סיפור העלילה ככל שעולה בדמיונו של הכותב)

הדמויות :
גבי הנואם
מר שווארץ ראש העיר המותקף ( דמות סמויה אך מוכרת)
איציק ד"ר במתמטיקה. יליד השכונה שעשה זאת (פעיל בקבוצה)
גיא
יורם
אורי נערים שהסתבכו בסמים (יושבים בקהל)
קובי
אירית

חנן
אורנה בנו ובתו של ראש העיר (דמויות סמויות)

רוחמה אמו של גבי הנואם (דמות סמויה)

תושבי השכונה

(כאמור גם כאן, בהרחבה, יבוא הסבר לכל דמות שיספר את סיפורה, הסיטואציה שלה, הנושא, האמירה וכו’.)
המקום : ברחבה מול העיריה.

הזמן: חורף. יום. שעת צהרים.
(התושבים הכריזו על שביתה מלאה בעבודה ובבתי הספר)*
הדיאלוג הדרמתי : תושבי השכונה כנגד, העיריה.
(הקהל ברחבה. בני השכונה וקהל עירוני מזדמן)
הסגנון : נאום חוצות ברוטאלי. בשיתוף קהל אוהדים.

השפה : עברית.

להלן עבודה קצרה שתשמש אתכם לתרגול
א. על פי הנ"ל תוכלו לכתוב נאום אחד.
ב. נסו "להעביר" את הנואם לבית הספר בפני אירגוני ההורים מה ישתנה בנאום?
ג. נסו להעביר את הנאום לטלוויזיה בכבלים. מה יקרה לסגנון?
ד. בנאום יזכיר הנואם את סיפורו האישי, את סיפורה של אמו, את סיפורו של איציק, את
סיפורם של הנערים המכורים לסמים. לעומתם יציב את ראש העיר ואת בנו ובתו המחונכים
במערכת החינוך המרכזית של העיר וכך הלאה. האם יעשה זאת כשיגיע לוועדת הכנסת להציג
את אותו נושא ואת אותה אמירה ?
אם לא ישתמש בדמויות הנ"ל ? באלו ישתמש ? אלו דמויות הייתם מציעים לו להוסיף?
ה. בחרו בסגנון אחר וראו מה תהיה השפעתו על המקום והזמן.


דוגמא ב’ :- נאום המיועד להיכתב ליום הילד הבין לאומי
הנושא : ילדים מוכים

האמירה : ילד מוכה יהיה הורה מכה .

הסיטואציה : מאבקה של אם מכה למניעת הרחקתה של בתה מהבית .

סיפור העלילה : מירה התגרשה מבעלה לפני כשנתיים . היא גרה עם בתה טל בת הארבע. מבלי שתוכל להשתלט על עצמה הופכת האם את בתה לשק האיגרוף היומי להוצאת זעמה. השכנים מתלוננים. המשטרה מתערבת. התחנה לבריאות המשפחה מקבלת את המקרה לטיפול.


העובדת הסוציאלית ממליצה להרחיק את הבת מידיה של אמה … ( וכך הלאה וכך הלאה ... המשיכו אתם את סיפור העליה )
הדמויות : ד"ר מירה גולדרייך ( הנואמת)
נירה - האם ,
אלמה - העו"ס

המקום: מלון הילטון , ערב התרמה להקמת עמותה להגנה על ילדים מוכים .

הזמן : יום הילד הבינלאומי

הדיאלוג הדרמתי: ראשי האירגון אל עולם הילדות של התורמים.

הסגנון : מטיף .. משתמש באלמנטים פואטיים. תוך שילוב של סיפורים ריאליסטיים מחיי הדמויות הסמויות .(הניגוד בין הסגנונות נבחר בקפידה לצורך הדהמת הצופים שרק עכשיו סיימו ארוחת ערב מיוחדת לקראת האירוע).


סיכום:

למראה ראשוני של הצעת עשרת העקרונות ליצירת הנאום הדרמתי יכול להיווצר הרושם שזו מערכת כפייתית שכנגדה יבוא הכותב ויטען: "ומה עם ההשראה, ומה עם הכתיבה השוטפת ללא ההפרעות, אותה כתיבה הבאה מתוך אינטואיציה" כמובן שהתשובה תהיה שאין לי שום דבר נגד זה חלילה , במקרה כזה תבוא השיטה רק לבדיקה בדיעבד , רק לאחר היצירה ההשראתית.

השיטה המוצעת תשמש ככלי לבדיקה קרה ועניינית לצורך תיקונים, ליטושים והבהרות. אותם עניינים הבאים מיד אחרי מקומה של ההשראה או האינטואיציה .

לאלו המעונינים לבדוק אם השיטה "עובדת" ניתו יהיה לבדוק נאומים "מוצלחים". ככל שיהיו נאומים יותר מוצלחים כך גם תהיה שלמות במבנה הנאום על פי שיטה זו .

אם נעמוד על עשרת העקרונות נוכל להיעזר ברשת בטחון בזמן הכתיבה וההפקה, ובמסננת דקה לזמן ניתוח המחזה. אם הכותבים ויוצרי הנאום ילכו צעד אחר צעד עקב לצד אגודל יוכלו להיעזר בעשרת העקרונות ולא ליפול אל הבלבול ואל הקיר האטום שהם אויבו של כל יוצר ובטח ובטח של כל נואם.
כמובן שכאן אוכל להביא את אימרתו של אחד משחקני הקאמרי, אריה קסבינר ז"ל. "את הכשרון צריכים להביא מהבית"


____________________________________________________________________________________________

*1 יוסי אלפי - מרצה בחוג לתיאטרון , אוניברסיטה

תיאטרון העם ישראל (2001) בע"מ    רח' גרשון 41, תל אביב    טלפון: 03-5616124    פקס: 03-5616088
© כל הזכויות שמורות. כל הפרסומים והחומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים ומיועדים לצפייה באתר זה בלבד.

נבנה ועוצב ע"י Pagers-Design