יוסי אלפי - פסטיבל מספרי סיפורים - תיאטרון העם

  חדשות
 פסטיבל מספרי סיפורים 2017 – המכירה החלה לחצו כאן

לתוכניית פסטיבל מספרי סיפורים 2017 לחצו כאן

מכתב משתתפות קורס מספרי סיפורי מחזור כ"ג

שידורי הפסטיבל ברדיו - רשת ב' - לחצו כאן

חמש הנשים הטובות בחיי - מופע יחיד של יוסי אלפי לכבוד יום האשה - מצחיק, מרגש, משכיל ומרענן לפרטים לחצו כאן

דרך ייחודית למופע עם יוסי אלפי במסגרת שבוע הספר, לפרטים לחצו

כדאי להתעדכן בלוח המופעים של תיאטרון העם. לכניסה ללוח המופעים לחצו כאן.

יוסי אלפי בראיון לתוכנית "ישר ללב", צפייה מהנה

"מדינת ישראל כמשל להתחלות וסופים "- טור אורח מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון ינואר 2014

הדמיון הוא אבי אבות החדשנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון מאי 2014

יוסי אלפי מקבל פרס רמת גן לספרות על מפעל חיים - מקומון רמת גן 3.4.2014

תמונות מקורס מספרי סיפורים פברואר 2016, ליד מכללת הגליל המערבי

שיחות אישיות עם יעקב אגמון, אורח: יוסי אלפי, גלי צהל 30.08.14

יוסי אלפי - יקיר העיר רמת גן לחצו כאן

יוסי אלפי וארקדי דוכין מתוך אירוע של פסטיבל מספרי סיפורים 2014. צפו

לגלריית פסטיבל מספרי סיפורים 2015 לחצו כאן

סיפור שאינו נגמר - ידיעות אחרונות לקריאה לחצו כאן

גלריית תמונות פסטיבל מספרי סיפורים 2016 לחצו כאן

העונה החדשה של פסטיבל מספרי סיפורים, שידורים בערוץ 10, כל יום שישי בשעה 14:45 לחצו כאן

סיום קורס "המורה המספר" - כוחו של הסיפור בהוראה קורס מספרי סיפורים ייחודי למורים ע"י יוסי אלפי

לקראת הפקת הספר אלבום המעברה - נשמח לכל מידע שיש לכם לספר לנו על המעברה שלכם. לפרטים נוספים לחצו כאן

קבלת תואר אזרח כבוד של העיר גבעתיים 28.5.17

שידורי רדיו - רשת ב' - כל שבת בבוקר 06:00 - 08:00 לפרטים לחצו כאן

"בשביל הסיפורים" - מהדורה כפולה של סיפורים מפי יוסי אלפי, מספר הסיפורים הלאומי. עכשיו בחנות שלנו

לימי עיון, כנסים, אירועים סמינרים בהנחיית יוסי אלפי - הכנסו!!

חדש!!! חנות המוצרים שלנו נפתחה... ספרים, דיסקים ו-DVD...

חדש!! סרטוני פסטיבל מספרי סיפורים ב youtube לצפייה לחץ כאן

הדת שלי היא תרבות והאמונה שלי היא האמנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון יוני 2014

דרך ייחודית לחגוג ערב סיפורים בהנחייתו של יוסי אלפי

יוסי אלפי הופיע במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים הבינלאומי באמסטרדם לפרטים לחצו כאן

הרצאה לעסקים: סיפרת-שיווקת - 10 צעדים לשיווק העסק שלך באמצעות סיפור

סיפורם של המוסיקאים של מחר בהנחיית יוסי אלפי

"אני מחפש את הדרך אליך." ביטויים של ביקורתיות ומחאה בקליטת העלייה במדינת ישראל בשירתו של יוסי אלפי

  היהודי הבבלי
היהודי הבבלי (8/4/2009) Ynet
אמירה עיראקית נפוצה, "מגיחון לפישון",
משמעה: עניין שאינו מעניינו, ומבוססת על העובדה ששני הנהרות,
הגיחון והפישון, אינם נפגשים.
אי אפשר למהול מים מנהר זה לנהר זה,
כמו הפרת והחידקל הנפגשים לקראת סופם.
בקיצור אין עניין זה קשור לעניין אחר.
אחד הדימויים שקיבלתי על עצמי מילדותי הוא דימוי "היהודי הנודד", אותו יהודי גלותי, חסר בית, הלך. הדימוי השם ללעג ולקלס את היהודי הגלותי, בפי הציוני החדש, דהיינו הישראלי.
מעולם לא שאלתי את עצמי למה התמסרתי לדימוי הזה כל כך בקלות? קיבלתי את דעת האומרים: "היהודי יש לו את מחלת הנדודים, מאז ומעולם".

ככל שאני מתבגר אני שם לי למטרה להעמיק ידיעותיי על עברי, דבר אותו לא עשיתי בילדותי, גם לא בנערותי או בבחרותי. לא לימדו אותי בבית הספר על עברי. ידעתי יותר על השטעטל מאשר על 2,600 שנות עברי העיראקי-בבלי. מערכת הלימודים בבית הספר היסודי, כמו גם בתיכון, מיעטה משום מה ללמד את ההיסטוריה של התקופה החדשה של יהודי עיראק. תמיד נעצרו בתלמוד, בגמרא ובמשניות ודילגו על העידן החדש, כאילו אמרו: "ממילא לא קרה שום דבר חשוב בתקופה זו".

החל משנות ה-70 של המאה הקודמת, התחלתי לחפש אינפורמציה על עברי. גיליתי תופעה מיוחדת במינה: הקהילה היהודית ממנה אני בא, מעולם לא נדדה. היא אולי התפתחה ופיתחה דרכים חדשות אל המזרח, אך הייתה זו קהילה יהודית שנטועה בארץ אחת, בתרבות אחת מאז סוף ימי בית ראשון. קהילה ששלחה שליחים, מורים, אנשי דת, מנהיגים רוחניים, יועצים, מדריכים במטרה ליצור קשר עם תושבי הארץ, בני תקופת הבית השני, אבל בניה לא עלו לבנות את הבית עצמו ולא לקחו חלק במהפכה של עזרא ונחמיה. הם היהדות "האמריקנית" של אותם הימים, אם תרצו.

מתברר שהקהילה היהודית העיראקית הייתה קהילה לכל דבר ועניין. אוכלוסיה החולקת שפה, דת, מנהגים, תרבות, אמנות, יצירה וגיאוגרפיה אחת במשך 2,600 שנה ויותר. אולי הקהילה העתיקה והמתועדת ביותר בין עמי האזור.

תוספת קטנה לאמת ההיסטורית: היצירה בשפה העברית הייתה שם עוד לפני שאליעזר בן יהודה פעל בפלסטינה (ראה: פרופ’ לב חקק, ניצני היצירה העברית החדשה בבבל אור-יהודה: מרכז מורשת יהדות בבל, המכון לחקר יהדות בבל, תשס"ג 2003).

נכתבו אלפי ספרים שמספרים, שרים, מפייטים, מתעדים, חוקרים ומבררים את יהדות עיראק, אך עד עצם היום הזה לא מלמדים את ההיסטוריה של הקהילה בבתי הספר כראוי.

הקהילה העיראקית הצטרפה אל המפעל הציוני ותמכה בו במשך שנים, ובסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 חיסלה את עצמה מדעת ומרצון, במשך תקופה קצרה ביותר של שנתיים, לא יותר.

לא עוד קהילה מסודרת, מוגדרת, בעלת חוקים ומבנה קהילתי מלא, אלא מהגרים/ פליטים היוצאים בדרך לא דרך לישראל ובהמשך אף מוותרים על אזרחותם העיראקית ועל זהותם בת מאות השנים. מגיעים לישראל, מותירים תרבות מפוארת מאחור ושואפים להיות "הישראלי החדש" מתוך רצון מוחלט לשכוח, להתערות, להיות חלק אינטגראלי של החלום הציוני.

האם זוהי מעין יציאת מצרים? בפירוש לא! זו לא הייתה יציאה מעבדות לחירות. מדובר בתופעה יוצאת דופן, בה מעתיקה קהילה עתיקה ומבוססת את מקום מושבה, ומטמיעה עצמה בתוך הנרטיב הציוני הצר.

יציאת מצרים שלי היא היציאה מ"עבדות רוחנית" לחירות ועצמאות יצירתית. כמה ארוכה הדרך אותה עברנו מאז אותם ימים בהם סמכנו על האנתרופולוגים שיבואו ויחקרו את קיומנו, על הסוציולוגים שילמדו את מהותנו, ועל הסופרים שיכתבו אותנו... וכולם, כולם יבואו מארצות אירופה וידעו להגדיר אותנו כראוי. חוקרים שלא היו מודעים לפרופיל האמיתי של אותה קהילה.

החל משנות ה-90 של המאה הקודמת, מסתיימת ההצטדקות של בעלי הזהות חצויה - "העולים החדשים" המלומדים והמשכילים המנסים להסביר עצמם בפני בני הארץ הבורים בכל הנוגע להיסטוריה שלהם עצמם. עולים קולות חדשים מצד בניהם, אלה העומדים אל מול עצמם, הכותבים את עצמם, בונים את עצמם מחדש. לא על חורבות של תרבות, אלא על פניניה המצויים בטונות הספרים, המונחים מטרים על מטרים בספריות, שמהם ניתן ללמוד, לראות, לחוות את העבר הממאן למות, המבקש להיות מצפן לעתיד.

היום היוצרים, הסופרים, המשוררים, המוסיקאים, החוקרים, הסוציולוגים, האנתרופולוגים, הם מבני העדה העיראקית עצמה. הדור הישראלי "החדש" מביט אחורה לא בזעם אלא בתבונה ובהבנה, באהבה, בכבוד לקהילה ממנה באו, על אורחות החיים והתרבות של פעם. קל וברור יותר היום לראות ולשמוע את פעילותם, להבין שכל אחד מהם יכול לומר "אנא מן אל יהוד" (אני מהיהודים) ולנגן ולשיר לא רק בגעגוע אל העבר, אלא בגעגוע לעתיד.

זו היא יציאת מצרים שלי: היצירה האישית הגאה. יצירה היא הזכות הפוליטית הראשונה של כל אזרח. זכות שנשללה מהדור שקדם לי ומדורי שלי בתחילת דרכו מפאת קשיי היום, הקליטה וההתחברות לזהות חדשה.

אפשר לומר שהיום הוכחנו שכשיצאנו ממצרים יצרנו את החופש החדש במו ידינו.

לאלה שאינם יודעים שהגיחון והפישון אינם נפגשים ומימיהם אינם נמהלים, דעו גם שאם אמרתם שהיהודי הבבלי העיראקי הוא יהודי נודד, ניסיתם להעביר מים מהגיחון לפישון, עניין שלא היה מקובל במחוזותינו.

תיאטרון העם ישראל (2001) בע"מ    רח' גרשון 41, תל אביב    טלפון: 03-5616124    פקס: 03-5616088
© כל הזכויות שמורות. כל הפרסומים והחומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים ומיועדים לצפייה באתר זה בלבד.

נבנה ועוצב ע"י Pagers-Design