יוסי אלפי - פסטיבל מספרי סיפורים - תיאטרון העם

  חדשות
 פסטיבל מספרי סיפורים 2017 – המכירה החלה לחצו כאן

לתוכניית פסטיבל מספרי סיפורים 2017 לחצו כאן

מכתב משתתפות קורס מספרי סיפורי מחזור כ"ג

שידורי הפסטיבל ברדיו - רשת ב' - לחצו כאן

חמש הנשים הטובות בחיי - מופע יחיד של יוסי אלפי לכבוד יום האשה - מצחיק, מרגש, משכיל ומרענן לפרטים לחצו כאן

דרך ייחודית למופע עם יוסי אלפי במסגרת שבוע הספר, לפרטים לחצו

כדאי להתעדכן בלוח המופעים של תיאטרון העם. לכניסה ללוח המופעים לחצו כאן.

יוסי אלפי בראיון לתוכנית "ישר ללב", צפייה מהנה

"מדינת ישראל כמשל להתחלות וסופים "- טור אורח מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון ינואר 2014

הדמיון הוא אבי אבות החדשנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון מאי 2014

יוסי אלפי מקבל פרס רמת גן לספרות על מפעל חיים - מקומון רמת גן 3.4.2014

תמונות מקורס מספרי סיפורים פברואר 2016, ליד מכללת הגליל המערבי

שיחות אישיות עם יעקב אגמון, אורח: יוסי אלפי, גלי צהל 30.08.14

יוסי אלפי - יקיר העיר רמת גן לחצו כאן

יוסי אלפי וארקדי דוכין מתוך אירוע של פסטיבל מספרי סיפורים 2014. צפו

לגלריית פסטיבל מספרי סיפורים 2015 לחצו כאן

סיפור שאינו נגמר - ידיעות אחרונות לקריאה לחצו כאן

גלריית תמונות פסטיבל מספרי סיפורים 2016 לחצו כאן

העונה החדשה של פסטיבל מספרי סיפורים, שידורים בערוץ 10, כל יום שישי בשעה 14:45 לחצו כאן

סיום קורס "המורה המספר" - כוחו של הסיפור בהוראה קורס מספרי סיפורים ייחודי למורים ע"י יוסי אלפי

לקראת הפקת הספר אלבום המעברה - נשמח לכל מידע שיש לכם לספר לנו על המעברה שלכם. לפרטים נוספים לחצו כאן

קבלת תואר אזרח כבוד של העיר גבעתיים 28.5.17

שידורי רדיו - רשת ב' - כל שבת בבוקר 06:00 - 08:00 לפרטים לחצו כאן

"בשביל הסיפורים" - מהדורה כפולה של סיפורים מפי יוסי אלפי, מספר הסיפורים הלאומי. עכשיו בחנות שלנו

לימי עיון, כנסים, אירועים סמינרים בהנחיית יוסי אלפי - הכנסו!!

חדש!!! חנות המוצרים שלנו נפתחה... ספרים, דיסקים ו-DVD...

חדש!! סרטוני פסטיבל מספרי סיפורים ב youtube לצפייה לחץ כאן

הדת שלי היא תרבות והאמונה שלי היא האמנות - יוסי אלפי טור מתוך מגזין אפוק טיימס גיליון יוני 2014

דרך ייחודית לחגוג ערב סיפורים בהנחייתו של יוסי אלפי

יוסי אלפי הופיע במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים הבינלאומי באמסטרדם לפרטים לחצו כאן

הרצאה לעסקים: סיפרת-שיווקת - 10 צעדים לשיווק העסק שלך באמצעות סיפור

סיפורם של המוסיקאים של מחר בהנחיית יוסי אלפי

"אני מחפש את הדרך אליך." ביטויים של ביקורתיות ומחאה בקליטת העלייה במדינת ישראל בשירתו של יוסי אלפי

  כמו פרידות - שירים חדשים
בספר הנוכחי "כמו פרידות" מתגוונים נופיו של אלפי, והוא כובש בלשונו,
ההולכת ומתחדדת, מחוזות פיוטיים חדשים.
אכן ה”אני" נותר ביסוד שירתו, אך אין בה בעצמיות זו משום חטטנות,
וכך הוא אמנם כותב באחד משירי הקובץ החדש, בטון של לגלוג-עצמי מאופק:

לִהְיוֹת עָסוּק בְּעַצְמְךָ זוֹ עֲבוֹדָה
הֵמֵּבְטִילָה אֶת הָעוֹסֵק בָּהּ.

 

"ספר שיריו התשיעי של יוסי אלפי, “כמו פרידות"
מהווה המשך ובה-בעת חידוש מרהיב, בעולמו הפיוטי של המשורר.
אלפי הוא דמות מפליאה בשפע עשיותיה וכישרונותיה.
הקהל הרחב מכיר אותו בעיקר כאיש בימה, שחקן, בימאי ומספר-סיפורים מוביל.
אך ספר זה יעיד, כשמונת קודמיו ואף יותר מהם, שגם בשירה העברית נתייחד לו מקום של כבוד.
בראשית דרכו כמשורר נשמעו בשירתו הדים בוטים מילדותו ונעוריו בהגיעו לארץ חדשה,
שלא הסבירה פנים לרבבות מאזרחיה החדשים.
אבל שירת המחאה שלו, בהיותו בן ל”דור המעברות", פינתה את מקומה בהדרגה, ובמקומה 
התייצבה שירה של התבוננות מתמשכת.
ככל ששירתו היא אישית ואינדיווידואליסטית, הרי מעולם לא הייתה מנותקת מהדינאמיקה של חיי היום-יום.
היחס שבינו לבין הנוף שמסביבו (נוף אדם ומרחב כאחד) הפך עתה ליסוד דיאלקטי,
גם אם היחס בינו ובין סביבתו אינו תמיד הדדי :
אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַנּוֹף,
הַנּוֹף לֹא רוֹאֶה אוֹתִי.
 
חגיגה של שירה!
פרופ’ ששון סומך
פרס ישראל, תשס”ה
 
מַחְזוֹר הַדִּמְיוֹן הַמִּשְׁפַּחְתִּי
וְאַתָּה מְחַפֵּשׂ לִהְיוֹת אַתָּה
וְרוֹדֵף אַחַר צֵל זֶהוּתְךָ
לְמֶרְחַקִּים
 
אַתָּה קָרוֹב לְמִשְׁפַּחְתְּךָ
וּבַקִּרְבָה הַצְּמוּדָה פָּנֶיךָ
נִמְחָקִים
 
וְאַתָּה רָץ אֶת הָעוֹלָם לָאֹרֶךְ
לָרֹחַב לַשָּׁמַיִם מֵעַל
וְלַמַּעֲמַקִּים
 
וְאַתָּה עוֹלֶה עַל שִׂרְטוֹן
בִּקְצֵה הָעוֹלָם וּלְפָנֶיךָ זָרִים
מְחַיְּכִים
 
וְרַק בְּמָלוֹן יָקָר מוּל הָרְאִי
פְּנֵי בָּנֶיךָ מַבִּיטִים בְּךָ כְּפָנֶיךָ שֶׁלְּךָ
הַצּוֹחֲקִים
 
   כמו פרידות - ביקורת מאת אריק בנדק-חביב:    
אולי כדאי לפתוח סקירה של ספר זה בציטוט של שני טורים,
אשר גם כותב הדש האחורי ששון סומך בחר לצטט:
 
היחסים ביני לבין הנוף היום:
אני רואה את הנוף
הנוף לא רואה אותי
 
אזן רגישה תשמע כאן הדהוד חזק לשירו של זך "ציפור שנייה"
"ראיתי ציפור רבת יופי / הציפור ראתה אותי",
אני רואה בשורות אלה גלגול של שירת ההלך האלתרמנית:
 
עוד חוזר הניגון שזנחת לשוא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך עובר אורח [מחזור החיפושים, עמ’ 23]
 
אם כי אצל אלתרמן נעדר בסיס ההדדיות, הטבע פסיבי וממתין למשורר,
לאמן שידבר אותו, ישיר אותו, יתן לו משמעות.
 
לא בכדי שני ענקי השירה הישראליים הללו מבליחים מבין לשורות הטורים הללו.
שירתו של יוסי מחוברת בטבורה לאימאז’, יותר מאשר לאייקון המילולי בפני עצמו.
דוגמה מובהקת למבט הזה , הצבעוני, המתבונן בעולם ובצבעיו ומפיק מהם מראות משמעותיים.
 
שיר לתֹם
תהפוך את עצבות העולם מכחול לכתום
או בשיר הנמצא כמעט בסוף הספר:
*
גזע כרות
בפרק הלאומי
שלט על ידו\
עליו כתוב:
"שיטה תכולה",
 
הדובר המשתף אותנו בתנועת המבט שלו,
מצביע על השיטה הכחולה.
שוב הצבע, הצבע המגדיר את המציאות, לא השחור ולא הלבן..
*
שירי הספר נמצאים בתוך הקשר רחב מאוד של פרידה או כמו פרידה.
פרידה היא סיום, ניקוי השולחן, מעבר אל סטטוס אחר, מקום אחר, מהות אחרת.
שערי הספר, כולם, למעט האמצעי והאחרון, בסימן פרידה:
 
נפרד מהשירים, נפרד מעצמי, נפרד מאחרים, נפרד ממקומות, (תאילנד כמשל),
נפרד מגבולות, נפרד ממערב, נפרדים ממני, נפרד מאוהבים, מותר
 
אין בי ספק, שיש כאן תנועה מרתקת של ה"אני השר" –
היציאה מהליבה הקיומית - שירים אל העולם הרחב, אל המעגל התרבותי הרחב (נפרד מהמערב).
התנועה הליניארית הזו מרתקת ומרגשת גם יחד,
כי היא וידוי עמוק של הטופוגרפיה הפואטית-הנפשית של הדובר השירי,
היא מצביעה בהרחבה
וללא משחקים על מורכבות העולם הזה, על אינסופיותו ועל סופיותו,
ואכן מורכבות השירים, הגיוון הנושאי שלהם,
הצבעוניות, הרעש והדממה שבהן מציגים תמונת רנטגן [אם תותר לי המליצה]
של מה שהיה, וכן רמזים ל-מה שיהיה.
*
המעגל הרחב ביותר של השירה הוא "מערב" ה"מערב" בין אם הוא אמיתי או מפונטז,
בין אם הוא פיזי או מטאפיזי. יוסי הוא משורר יהודי-ישראלי ממוצא עיראקי אשר מודע בעוצמה
רבה למקורות האתניים שלו כיהודי, אך בה בעת, אין הוא מכיל בתוכו כעסים "גדולים" ודרמטיים ומזעזעי עולם:
 
במחזור שיריו "קובה" [עמ’ 138] הוא כותב בשיר האחרון במחזור:
 
היינו בסרט הזה
בעוני העקרוני
אוכל ממוחזר
ושלט צבעוני
ובוז לבורגני
ובוז לחנווני
ובצנע אוכלים האחד את השני [עמ, 141]
 
השער, נפרד מהמערב, מסתיים במחזור "קובה" ואין אירוניה גדולה מזו לאדם שפריצתו התרבותית לשיח הישראלי העמוק היה בתיאטרון קהילתי בפרדס כץ ובספר שיריו הראשון "איך עושים עיראקי".
אדם שמספר על אביו החנווני, על קשיי היקלטות [ ראה ספרו המשותף עם לובה אליאב - משני עברי המעברה,
קובה, המדינה הקומוניסטית האחרונה אולי בעולם מייצגת מראות,
שאין בכוחם לשכנע את בן תרבות המערב, שהם צודקים.
מהי האופציה?
 
תאילנד כמשל? אני חושב, שאחת התמונות הססגוניות שקראתי בשירה ובספרות העברית היא זו:
 
שערי גן עדן בגן האורכידאות [עמ’ 91]
היינו כמו שני צפרי שיר
בערוגות האורכידאות
ראינו פתח גן העדן
המעוטר ברך סגלגל
צעדנו מטופפים
בנעלי הליכה
כמו מלאכים עם כנפי ניר אורז
הנוף, הויזואליות שלו, האיילוניות שבו, וה|"אני השר"
בתוך התמונה העדינה הזו, המלאה בצבעים, קולות, חפצים ותנועה. לטעמי ולדעתי,
התיאטרון והקולנוע הם הבסיס הפואטי של שירת יוסי. המבט המתבונן החוצה אל המראה,
קולט אותו על מורכבויותיו ומעצבו במלים, כמו סקיצה לתפאורה או ל"שוט" קולנועי.
 
דוגמה נוספת לפואטיקה של התנועה והאימאז’ נמצאת בשיר "רוכב אופניים" [עמ’ 95]:
 
מאחורי הרוכב שקיות פלסטיק שקופות
מלאות מים ובכל אחת דג זהב, שוחה אנכי
כל שקית בקצה מקלון מוארך
כמו מניפת זהב של טוס מזרחי
נדמה לי, שקטע זה מצביע לא פחות משירים רבים בספר על המבט האפי,
העמוק הרואה כל פרט והיכול לחברו למיצג ויזואלי-מילולי רב עוצמה.
והנה התבוננות נוספת ב"ברכות הקטנות" שהאנגלים ממליצים לספור:
 
[עמ’ 207]
 
ניר הטואלט היה במקום
היה גליל נוסף להחלפה
היו מגבות תלויות על מתלה
ראיתי אותי בראי
חדר שירותים מעוצב
המים החמים זרמו
היה נקי ומלא תקווה
מצאתי גן עדן
 
אכן, פרידה גדולה, משירה קודמת ומעבר אל שירה אחרת לגמרי.
פרידה מהמערב המכזיב, ששמו קובה אל המזרחי הפנטסטי רב הצבעים,
הריחות והתנועה, עולם קרנבל, ואל התבוננות המפויסת-משהו גם בחדר שירותים מעצב,
שבטח לא היה ל"אני יוסי הבן של המכולת".
 
נכתב על ידי אריק בנדק-חביב , 26/4/2009 05:48
נענע, ישרא-בלוג, שאלות של תרבות
 
 
ספרי שירה נוספים מאת יוסי אלפי:
 
טביעות אצבע של אמא, כרמל 2007
בראיה לאחור, ביתן 2001
כרטיס לכוון אחד, ספרית פועלים 1994
התאפקות אחרונה, תמוז 1993
לחצים, ספרית פועלים 1989
זה אני יוסף הבן של המכולת, ספרית פועלים 1983
דרכון ישראלי, ספרית פועלים 1981
איך עושים עיראקי, ספרית פועלים 1977

תיאטרון העם ישראל (2001) בע"מ    רח' גרשון 41, תל אביב    טלפון: 03-5616124    פקס: 03-5616088
© כל הזכויות שמורות. כל הפרסומים והחומרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים ומיועדים לצפייה באתר זה בלבד.

נבנה ועוצב ע"י Pagers-Design